מָסֹרֶת הָיְתָה בְּבֵיתִי
שֶׁבְּיוֹם כִּפּוּר הָיָה אַבָּא יוֹרֵד
לְגִנָּה עִם עִתּוֹן
"לְהַשְׁקוֹת אֶת הָעֵצִים",
וְאִמָּא הָיְתָה עוֹשה כְּבִיסָה
בִּמְכוֹנַת "קַל-לִי",

בַצָּהֳרַיִם הָיָה אַבָּא
חוֹזֵר מֵהַגִּנָּה וְרוֹטֵן
"שׁוּב עָשית כְּבִיסָה בְּיוֹם כִּפּוּר
אַתְּ לֹא יְכוֹלָה בְּיוֹם אַחֵר?"

וְאִמָּא הָיְתָה עוֹנָה
"אם הָיִית עוֹזֵר לִי, אוּלַי.
אֲבָל הֵכַנְתִּי לְךָ גַּם עוּגַת תַּפּוּחִים
חֲכֵה עַד שֶׁתִּתְקָרֵר."

אָז,
לִכְבוֹדָהּ שֶׁל אִיְמִי
הָאִשָּׁה הָחָכְמָה הַנְּבוֹנָה,
וּלְזִכְרוֹ שֶׁל אָבִי הַקַּנַּאי וְהָרַגְזָן
אַנִּי מַפְעִילָה מְכוֹנַת כְּבִיסָה
בְּיוֹם כִּפּוּר, אֲפִלּוּ שְׁתַּיִם.


וְזוֹכֶרֶת