אביתר הזמין אותי אתמול להופעה של סטנדאפיסט אחד, ארי-פז מנחם.
אמר לי שהוא ראה אותו פעמיים ומאוד נהנה. היססתי, כי לאחר
צפייה במספר מופעי סטנדאפ - על הבמה, בתוכניות בידור בטלוויזיה
ובהופעות מוקלטות, כבר גיבשתי דעה שיש כמה מקוריים והרבה שרק
מדשדשים.

אביתר אמר לי שמחיר הכרטיס משתלם, שכדאי לחיות כל עוד אפשר,
ובכלל צריך לתמוך באמנות בימים טרופים אלה. "סבבה", אמרתי,
"אני מוכן גם להזמין אותך, אם תפסיק עם הקלישאות".

התיישבנו בשולחן הקרוב לבמה - היססתי כי לרוב סטנדאפיסטים
אוהבים לרדת על הקהל כשאין להם מעוף, אבל אביתר הבטיח לי שזה
שווה את הסיכון.

ההופעה החלה, ארי-פז עלה על הבמה לבוש חליפת שלושה חלקים בצבע
כחול כהה, סידר את המיקרופון, ביקש להחליש את הזרקור, ואז אמר:
"מבחין אני שיש כאן מספר פרצופים ותיקים. הידד לכם."

שלחתי מבט עקום לעבר אביתר תוך שאני רוטן "לפחות הוא לא תהה אם
יש כאן מישהו מ'נוף הגליל'."

רגע לאחר מכן ארי-פז המשיך: "המוכרת לכם התחושה להיקרא בשם
כדוגמת 'ארי-פז'?"

חייכתי לנוכח השפה, אביתר המהם בהבנה, ובקהל נשמעו צחוקים,
המהומים ותהיות "מה הוא אמר?"

ארי-פז סיפר איך בילדותו היה ילד כאפות, איך לעגו לו וצחקו
עליו - וזה היה אח שלו. צחוק מילא את המועדון, כולל אני
ואביתר.

הוא סיפר על בית הספר, על כך שהיה תלמיד די חרוץ שהמורים אהבו
והתלמידים לא הצליחו לתפוס, ובשלב מסוים נתתי לדבריו לחלוף על
פני בעודי בוחן את תגובות הקהל, ולפתע נשמעה קריאה: "אתה מוכן
לדבר עברית?"

אני ואחרים הבטנו לשולחן האמצעי שם ראיתי בחור שדי דומה
לארי-פז, אשר הסמיק לנוכח תשומת הלב.

"אח שלי", הגיב ארי-פז בחצי חיוך. "על אף חלוף הזמן הוא טרם
התרגל". צחוק נשמע בקהל וארי-פז המשיך: "רוצים לדעת מניין
ההתנשאות שלי?"

הרמתי גבה ואביתר החווה בראשו לעבר הבמה.

המועדון היה קריר למדי אך פניו של ארי-פז הבהיקו. הוא הוריד את
הז'קט ותלה אותו על מוט המיקרופון, אחר הוציא מכיסו מטפחת
וניגב את פניו.

"המוכר לכם המצב שהנכם במקלחת ואח שלכם פותח את הברז במטבח על
מים קרים ואתם נשטפים בזרם של מים חמים?" צחוק נשמע בקהל,
אביתר הביט בי נבוך עת הבטתי בו כועס מעט, נזכר בסיטואציה
מילדותנו.

"המוכרת לכם התחושה שאתם נכווים מהמים ותוך שניה מוצאים את
עצמכם במטבח, למרבה ההפתעה של אח שלכם - ושלכם, יחד עם המבוכה
שהנכם עירומים ומלאים בסבון?"

חלק מהקהל צחק, חלק מביניהם הגיב ב"מה?", חייכתי בדמייני את
הסיטואציה ואמרתי לאביתר: "כן, בסיפורי פנטזיה..." אביתר הגיב
"חכה".

"המוכר לכם המצב שהבריון של הכיתה מעוניין להכות בכם ואתם
בורחים אבל ברגע שהוא כמעט משיג אתכם אתם מוצאים את עצמכם
בחדרכם, והנכם מנסים להסביר להוריכם שלא ברחתם מבית הספר וכן,
אתם בהחלט מתכוונים ללכת לשם?"

"הוא מנסה לומר-" אביתר קטע אותי, "חכה".

"המוכר לכם המצב ששכחתם את כריך הטונה אשר אמכם הכינה והנכם
רעבים עד מאוד אך אין ברשותכם כסף מזומן בכדי לקנות דבר מה
לאכול", קולות הסכמה עלו בקהל יחד עם ציפייה להמשך "ובתוך רגע
הנכם מגיעים למטבח בביתכם, ולאחר שאתם אוכלים את הכריך עם ביצה
עלומה וכוס שוקו מקיאטו הנכם חוזרים לבית הספר מספר דקות לפני
תום ההפסקה?"

"נו באמת!" קרא מישהו בקהל.

ארי-פז חייך, ונעלם.

דקה עברה, מלמולים נשמעו בקהל, וכשכבר התחלתי לתהות מה קורה
כאן ומה יהיה עם הז'קט, נשמע קולו של ארי-פז מכיוון הכניסה
למועדון: "האם יואיל מישהו מכם להביא לי את המקטורן שלי?"

כולנו הבטנו לעבר הכניסה, וראינו את ארי-פז מחייך חיוך זחוח.
"אמרתי לך", שמעתי את אביתר אומר.

כבר עמדתי לקום ולהביא לארי-פז את המקטורן המדובר, והוא הופיע
על הבמה, לבש אותו ובחן את הקהל. אחר חייך ואמר "אני הייתי
יופי" - ונעלם שוב.

--------
כל דמיון בין השמות לשמות של אנשים אמיתיים מקרי בהחלט. וידאתי
בגוגל.

תודה לאנטון אלדר על השורה "רוצים לדעת מניין ההתנשאות שלי?"
הסרטון שלו בהחלט נתן לי השראה.