בין צללי החושך באת אלי לבוש בגלימתך,
והבאת אתך קצת אור, שרק גדל נוכח דמותך.
ואז אוספת ובחירתך הייתה לחלוק איתי חייך,
איך שחשבתי "אולי יישאר?" פשוט תלית נעליך....
והבאת אתך חיים ושמת אותם בתוך תוכי,
אתה עזרת לי להפוך להיות הטוב ביותר שאני.
וביחד איתי בחרת ליצור גוף, חיים ונשמה,
יצירת אדם נוספת שתחייה בנו שממה.
שתקבל את כל הטוב שבנו ותהיה כלי אהבה משופר,
שתהפוך למרכז חיינו, מקווה של מים בלב מדבר.
פרי אהבה שכל חיינו רצינו וייחלנו מבלי שנדע,
איך ביחד הוביל לשלם ויצר בתוכי פתרון חידה.
חיים שלמים שנינו חיפשנו ולא ידענו כלל מה,
מי ידע שרק יחד ניצור אהבה שתחדיר בנו עוד נשמה.
אוטוטו והוא כאן ועכשיו רק חולמים שנדע להאיר לו צלליו,
לחבק, להגן ולבנות עבורו את טרדות המסע של חייו.
להקיף בים טוב ולצמוח אתו, ללמוד לשפר נקודות תמיכה,
לתת לו לטעות ובכל זאת להיות לו האור ברגעי חשכה.
לעזור לכוון ולתת לו כלים שיהיו שמה גם אחרינו,
שיצמח וידע איך לצלוח מסע של חיים גם בתום צעדינו.
ובעיקר לאהוב אותו ללא גבולות לחלום עבורו רק טוב,
לחבק חזק, לתת כנפיים, ללמד לעוף ולדעת גם לעזוב.
ועכשיו רק נושמת אותך לצידי, מחייכת לנוכח האור,
מברכת על רגע שבאת אלי ופתאום נעלם השחור.
ויודעת שמה שיבוא נחבק ונצלח יד ביד כמו תמיד,
בין צללי החושך באת אלי ונשארת לבנות בי עתיד.
ועכשיו כבר חולמת אותך לצידי מי היה מאמין שמותר,
בין צללי החושך באת אלי ועכשיו רק האור בי נותר.