כיפה צהובה

פעם הייתה שם ילדה קטנה שגרה בכפר ליד היער. בכל פעם שהיא
יצאה, הילדה הקטנה לבשה גלימה צהובה עם מגבעת, כך שכולם בכפר
קראו לה כיפה צהובה.

בוקר אחד כיפה צהובה שאלה את אמה אם היא יכולה ללכת לבקר את
סבתא לבנה כיוון שזה עבר זמן רב מאז שהתראו.

"זה רעיון טוב," אמרה אמה. אז ארזו סלסלה נחמדה מלאה תפוחים
וחמוציות לכיפה צהובה שתיקח לסבתה, סבתא לבנה.

כשהסל היה מוכן, הילדה הקטנה לבשה את גלימתה הצהובה ונשקה
לאמה לשלום.

"זכרי, לכי ישר לבית של סבתא לבנה", הזהירה אמה. "אל תתעקבי
בדרך ובבקשה אל תדברי עם זרים, אלא אם כן מישהו יבקש עזרה,
כמובן!"

"אל תדאגי, אמא," אמרה כיפה צהובה,"אני אהיה זהירה."

ביער, כאשר כיפה צהובה הבחינה בכמה פרחים מקסימים, היא שכחה
את הבטחתה לאמה. היא בחרה כמה, התבוננה בפרפרים מתרוצצים זמן
מה, האזינה לציפורים שרות ואז בחרה עוד כמה.

כיפה צהובה נהנתה כל כך מבוקר הקיץ החמים, שהיא לא שמה לב לצל
כהה שהתקרב מצמרות העצים שמעליה ...

לפתע הופיע בבון גדול לצדה על האדמה.  היה לו אף אדום ושיניים
ארוכות וחדות.

"מה את עושה בחוץ, ילדה קטנה?" שאל הבבון בקול ידידותי ככל
שיכול היה לגייס.

"אני בדרך לראות את סבתא שלי שגרה ליד הנהר בדרך היער," ענתה
כיפה צהובה ושאלה, "למה יש לך אף אדום גדול כזה? והאם תדע את
הדרך? "

"הא, יש לי אף אדום, כמו אבי," צחק הבבון הגדול, "והדרך היא
בכיוון הזה, יקירתי?" אמר הבבון הגדול עם האף האדום והצביע
לימין.

כיפה צהובה חשבה לרגע, תחילה היא היססה, אבל היא הודתה לזר
ואז מהר מאוד התנצלה, ומיהרה לאורך השביל הימיני לבית סבתה.

לפתע הופיע בבון, שהיה קצת יותר קטן מהראשון, כשהוא יושב על
אחד הענפים שמעליה. היו לו אף צהוב ועיניים צהובות וגדולות.

"מה את עושה ביער, ילדה קטנה?" שאל הבבון בקול ידידותי ככל
שיכל היה לגייס.

"אני בדרך לראות את סבתא לבנה שלי שגרה ליד הנהר בדרך היער,"
ענתה כיפה צהובה ושאלה, "למה יש לך עיניים צהובות כה גדולות?
והאם תדע את הדרך? "

"הא, יש לי עיניים צהובות גדולות, כמו אמא שלי", צחק הבבון עם
העיניים הצהובות, "והדרך היא משמאל"

כיפה צהובה חשבה לרגע, ראשית היססה אבל היא הודתה לזר ואז היא
התנצלה, ומיהרה לאורך השביל לבית סבתה, סבתא לבנה.

לפתע הופיע בבון, שהיה קטן משני האחרים, תלוי במהופך על ענף
של אחד העצים שמעליה. היה לו אף ירוק ולחיים חמודות.

"מה את עושה בחוץ, ילדה קטנה?" שאל הבבון וצחקק.

"אני בדרך לראות את סבתא שלי שגרה ביער, ליד הנהר," ענתה כיפה
צהובה ושאלה, "למה הזנב שלך כל כך ארוך?"

"כדי שאוכל לשחק איתך, חה-חה" צחק הבבון עם האף הקטן והירוק.

אחרי ששיחקו, הם ישבו לנוח וכיפה צהובה שהיתה רעבה הציעה
לחלוק עימו ועם שני הבבונים הגדולים שהצטרפו גם, תפוחים
וחמוציות.

ואז היא הבינה כמה היא מאחרת, מיהרה והתנצלה, ומיהרה לאורך
השביל לבית סבתה.

כיפה צהובה הגיעה לגן סבתה; סבתא שלה הייתה שם בחוץ ליד עץ
הבננה.

"אוי, נגמרו לי התפוחים והחמוציות," חשבה כיפה צהובה.  

"כיפה צהובה ויקרה שלי, אני כל כך שמחה לראות אותך. איזה
פרחים מקסימים הבאת לי. חשבתי להכין עוגת בננה. הביטי בבננות
האלו, כה גדולות וצהובות, אבל כל הבננות תלויות כל כך גבוה על
העץ.  אילו יכולתי להגיע אליהן כמו הבבונים שם מעל... "

לפתע הבחינה כיפה צהובה בשלושה בבונים על ראש העץ. לאחד היה
אף אדום, לשני היה אף צהוב ולקטן מביניהם היה אף ירוק. הם קראו
לעבר כיפה צהובה וסבתה, "קדימה, התכוננו לתפוס את הבננות".

"הו, הנה החברים שלי, אני מניחה שהם הלכו לכאן אחריי, " אמרה
כיפה צהובה לסבתה והחלה לאסוף את הבננות שנפלו על האדמה.

"החברים שלך? מאין? את לא חששת מהם? "

"הו סבתא, בהתחלה כשפגשתי את הבבון הגדול הראשון כל כך
פחדתי!" הסבירה כיפה צהובה, "אבל אז כשראיתי את הבבון השני
הייתי יותר אמיצה, ובפעם השלישית, כשפגשתי את הקוף הקטן, הייתי
ממש רעבה אז הצעתי לחלוק את התפוחים והחמוציות."

"לימדת אותי לקח חשוב ! " אמרה סבתא לכיפה צהובה.

"איזה לקח? שתפי תפוחים, שתפי חמוציות, שתפי בננות, זה בדיוק
אותו הטעם, "צחקה סבתא וכיפה צהובה והבבונים הצטרפו אליה.

כיפה צהובה, סבתה ושלושת הבבונים ערכו מסיבת תה נחמדה עם עוגת
בננה מתוקה ושוחחו שיחה ארוכה ונעימה.

הסוף