מולי לימדה אותי לשנות את העבר.
אחת לשנה אנחנו נפגשות. מולי
מגיעה דרך מראה אפלה
אוחזת בידי ואומרת לי להתבונן פנימה, והחוצה,
מרחיבה את תודעתי עד לאינסוף.
כל סודות היקום במרחק נגיעה.
גם מסע בזמן.

מולי לימדה אותי לשנות את העבר.
במסע הראשון היה לי מורה דרך,
שאחז בי ברכות ובעוצמה, ועודד אותי לרכוב על הגל.
רכבתי ללא פחד,
אני מכירה את הרוח.
שבתי אל כל נקודה כואבת.
לא ניתן לשנות ארועים, ניתן לשנות את זווית הראיה.
צלקות יכולות להעלות חיוך, הרי בלעדיהן הייתי אחרת.

מולי אוחזת בידי ואומרת לי להתבונן פנימה.
תוך עשרים וארבע שעות מפגישתנו הראשונה
סיימתי עם חיי הקודמים.
שברתי כל מעגל של קסמים שהייתי שבויה בו.
נפרדתי מהעצבות.
עמדתי זקופה ובחרתי בי.
לראשונה בחיי הייתי
אני.

הודתי למורה הדרך, והמשכתי בדרכי.
מצאתי שותף חדש למסע. פתחתי את לבי.
הזמנתי את מולי אל ביתנו, אל מיטתנו. מולי
מגיעה דרך מראת אור.
אוחזת בידי ואומרת לי להתבונן החוצה.
הפעם אני מורה הדרך.
אחזתי ברכות ובעוצמה,
ועודדתי לרכוב על הגל.
הוא יכול. הוא מכיר את הרוח.
מאז אנו מדריכים זו את זה,
וחברים נוספים למסע.

כל אבן הוסרה מהחזה,
הצלקות נושקו ברכות. מולי
מגיעה דרך מראת אור,
ומרחיבה את תודעתי עד לאינסוף.
כל זכרון שיצרתי נמצא בהישג יד.
עיניי רואות את אשר אני רואה תמיד.
עולמי בנוי מפרקטלים.
פיקסלים מרצדים וצורות גיאומטריות.
חתיכות פאזל אמורפיות בתנועה מתמדת.
הן תמיד שם.
כל קיר נראה כמו ציור של הרינג.
כל אור בנוי מגבישים,
המורכבים בצורה מדוייקת שאינה משתנה,
וספקטרום מופלא של צבע.
אתה רואה את זה?

קראתי שיש אנשים שאין להם קול בראש.
הם יוצרים מילים ברגע שאומרים אותן.
לרגע חשתי קנאה. איך שקט בראש מרגיש?
ובמקביל חיבקתי חזק את הנרטיב הפנימי שלי,
מי אני ללא השיחות האלו עם עצמי,
ועם נמען דמיוני שעונה לי.
גם את השורות האלו אני כותבת אחרי שהמילים רצו בראשי במשך
שעות, ימים, שבועות. אחרי שצמצתי אותן לשורות העיקריות,
כי כמה תוכל להכיל?
אחרי שבחרתי בשפה לחשוב אותן.

באיזו שפה אני חושבת?

כאשר הגעתי לארץ הזו הייתי נשאלת לגבי המבטא שלי.
עם הזמן השאלה הגיעה לעיתים רחוקות.
עכשיו נדיר שאני נשאלת בכלל.
כאשר אני מדברת בשפתי הראשונה אני מתבלבלת.
המילים לא יוצאות כפי שנשמעו בראשי.
בפעמים הנדירות שאני זוכה לדבר בה
אומרים, שיש לי מבטא.
כיצד אבדו המילים שלי?

באיזו שפה אני חולמת?

קול מוכר קורא לי
אינו קורא בשמי
אני חשה בו כנשימה על העורף

חומת אבן לצד מגדל
מול ים שחור בחלומי
רחש גלים וריח של חורף

מדוע שבנו לכאן?