ארטיק מנקיס
האוויר משתחרר מהבועה בה הבן-אדם כלוא
והפנים שלו מתנפחות בשאיפה לחמצן
כוכבים מתנדנדים סביבו,
מתרחקים-מתקרבים
הרקיע עולה-יורד כמו טרמפולינה
כושי ענק מתופף על תוף ענק וצוחק
הקצב הוא קצב השמיים
חלל עמוק שלא נגמר

לבן הוא שחור ושחור הוא לבן
יש מים מ-חוץ לכוס, תשתה
העננים משתחררים מכלאם ונופלים לתוך חלל עמוק
ילדים משחקים שח-מט על אבני המדרכת

איך הוא יודע אם הוא קרוב או רחוק
אם הוא לוקח או נותן
אם לאוויר יש אחיזה או שהזמן טס אחורה
כמו רכבת שיכורה עם נוסעים שמחים.