|
חיכיתי עד הפצעת
בסוף לילי הארוך
הבסת בי כל תריסיי.
ולא עצרתי לרגע לשאול -
כמה יארך היום?
יהיה הוא מעונן?
לא עצרתי לרגע
ובלהט תשוקתי הבודדה
הממהרת
קרעתי גם את כל הווילונות.
כעת הלכת.
ואני מתעטף בהם
קרעים קרעים
לשמר בי משהו מן החום.
בסוף לילי
כבר לא אחכה,
רק אשכב על הדשא
עד ישטוף מעלי בוקר טלול
את כל צבעייך
שאוכל לדהות חזרה
לאפור המוכר
המנחם. |
|
|
חחחחחח, מה אתה
בא לאיים עלי?
לך, לך!
לא רואה אותך
ממטר
אחד לדני-דין,
משחקים בלהיות
ערסים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.