לא אני המצאתי זאת
האהבה שלה מפלסטיק
מי כמוני יודעת זאת עוד מהבוקר
אלו אינן חדשות כלל, על המורה שלי נמאס לי.

רוקדת לפנינו עצבנית כמו בובה
וחלקיה הם של פלסטיק מלמדים את הכיתה
התיאטרון הוא בית הספר על קלעים ועל במה
כן יש לה אהבה מפלסטיק, כן זו שלנו, היא מורה

תפסנו אין כיסוי לה, כן יש לה חור מת בתור לב.
ואיך אחת כזו עם "מואהוק" את זאת תרצה לשמוע?

מאה זה עולה בערך, לפתור לה את הבעיה
בגלל שהיא מורה, החור בבטן ריק
לפעמים קונה היא טונה
רצפת מכולת - רחבה של דיסקוטק

החתולה שלה מעט שרוטה
וגם היא אפילו לא מבינה.
כי היא כמוני, מה דפוק בה?
רוצה קצת טונה בבגט.

חייבים ל"דיסקוטק"
את כל ההון שבעולם.
כמו תיק חדש של גוצ'י מזוייף
את המוות הם עושים, גם לנו.

אנשים, הפתרון הוא פשיטא
יותר מלשים עוד טונה בפיתה
הנה הבנו פתרון קטן ביננו
כאשר שנאה ישנה, אזי נהיה לה לחברה.

לברר יצאנו, ופתרון הצענו
איך נביאה לה, למורה קצת אהבה
כשהדיסקוטק נוצץ, כדור הבדולח בתקרה
וכל הטונה בצלחת לחבר מיד אחר כך נגמרה.

הלכנו לחנות, קנינו איזו שטות
לב מפלסטיק שאינו מרגיש דבר
וכשעטפתי את המתנה למורה הזו שלנו
אזי פתאום בפנים נהיה לי קר.

כי זהו לב שומם. זו רק אהבה של פלסטיק!
אין מה לעשות איתה, אפילו שזו מתנה.
זהו לב לא אמיתי. לב בובתי, כן זהו חפץ דומם.
הוצאנו מאה שקל יחד, היתה זו מתנת כל הכיתה.

איבריה מרקדים, ממשיכה היא ללמד במרץ
היא זועמת ורוטטת, מקפצת לה אל מול כל הכיתה
על במה של כיסאות ושל קרשים מעץ
רצה היא ברחבי התיאטרון הזה ולב הפלסטיק בתוכה

לא אני המצאתי זאת!
יש לה אהבה מפלסטיק.
אלו אינן כלל חדשות,
אני יודעת, יש לה אהבה מפלסטיק!

זה הכי טוב שיכולתי
ואני יודעת, כן זו אהבה מפלסטיק
ששום הן שבעולם, הו, שיהיה לי לתקן זאת
לעולם אך לעולם לי לא יספיק!

(מריה תקעוכי - אהבה של פלסטיק, 2001)