די להתעלם בי,
אני אוכל קירות
די להגיד הוא כאן הוא יסתדר,
אדם לא יכול לחיות לבדו
די להשקות אותי לפעמים כמו עציץ ותו לא,
אדם הוא לא צמח
די ללכת בבוקר, לחזור בלילה,
ועוד להתעלם ממני בבוקר ובלילה
להתייחס אליי כמו חייזר בגלל מחלתי
למשוך את זה ופעם להגיד שאני גאון,
ופעם שאני דביל
אין באמצע
ללעוג לחולשותיי כאילו "מה, אתה לא גבר?"
להאכיל אותי שקרים ותמרונים
לסכסך ביני לבין אנשים אחרים,
להשמיץ אותי מאחורי הגב,
ואז לחזור אליי לחייך ולהתלוצץ
כאילו כלום

אומרים לי לעשות דברים שיודעים שאני לא מסוגל,
ואז אומרים זו אשמתך - לא עשית אותם
מתנהגים אליי בחוסר כבוד ומצפים שאנהג בכבוד,
אני לא כבשה, אני זאב,
אני אטרוף מי שינסה לנכס אותי לעצמו

וברבות השנים פרחה שושנה אצלי בגינה
אדומה ויפה ומפיצה ריח טוב
באו כולם להתפעל מאותה שושנה,
אבל לי לעגו למרות שאני יצרתי אותה
ואמרו - אתה לא יפה כמו השושנה
ואמרו - אתה לא מריח טוב כמו השושנה
ואמרו - אתה לא איתן כמו השושנה
כי אני את כל מה שהיה בי - נתתי לשושנה,
ובי לא נשאר דבר
אבל הם מתפעלים מהשושנה ולא מבינים
שהשושנה עשויה מתמצית אני.

מה לעזאזל אני עושה פה
לאף-אחד לא אכפת ממני

אני מת באטיות ובעדנה כמו אימא שלי
ייקברו אותי באטיות ובעדנה כמו את אימא שלי
יישבו עליי שבעה כמו על אימא שלי
יתבדחו ויבואו בשביל האלכוהול

אחרי שבוע יישכחו הכול כמו עם אימא שלי
ייעשו מאומה גדולה על כלום כמו עם אימא שלי
יגידו המזדיינים כמה הייתי טוב,
כמו שאמרו על אימא שלי
רק לאחר מותי, רק לאחר מותי
אף-אחד לא התייחס אליה כשהיא הייתה בחיים
כמוני כמו אימא שלי.

עדיף לחיות באומללות מאשר לא לחיות בכלל.

אנשים אומללים חיים חיים קצרים,
כי הורגים אותם כשהם צעירים
והם רוצים הכול ומבינים שהם לא יכולים לקבל דבר,
ואז כאילו לא באשמתם הם הורגים את עצמם,
מתחת לעץ האורן קבורים ליד הנחל.

האדם לא מפותח הרבה יותר מהקוף ברוחניות שלו.

אם תהפוך אדם למפלצת -
אל תאשים אותו שהוא מתנהג אליך במפלצתיות.

העולם יכול להיות גן-עדן,
אבל אנחנו הורסים אותו ואת עצמנו ואת אחד את השני בעצמנו.

אם הקיום היא תוכנה - אנחנו וירוס.

למה תמיד כשמראיינים אנשים בבית שלהם,
הם עושים כלים?

אני תמיד ידעתי
שככל שאדם טוב
ככה הוא גם רע
כי לכל תכונה בטבע יש את ההפך ממנה.

- שבעת?
+ כן
- רוצה עוד?
+ :0