אסנת אינציגר-אלון / נפלאות ימים |
לבשם תקוות,
להוריק שעות נטולי מעש,
לאהוב בקילוחין.
אהבה היא זרזיף מים,
לפעמים נהר גועש
בועט ברגשותיי.
צועדת בין תלמים.
עצים צומחים בי
מסתעפים ברגישות ותבונה
מצלים ומגוננים על האהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|