אֵינִי מֵבִין אֵיךְ אָדָם יָכוֹל
לְהִתְאַמֵּץ עֲבוּר מַשֶּׁהוּ
לַעֲש-וֹת מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵינוֹ בָּא מֵעַצְמוֹ
וּמַצְרִיךְ מֵהַשְּׁרִירִים שֶׁל הַגּוּף
אוֹ הָרִכּוּז שֶׁל הַמַּחְשָׁבָה
אֶת הַמַּאֲמָץ הַנּוֹסָף

טוֹב הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרֶגַע שְׁבוּ נִדָּרֵשׁ מִמֶּנּוּ
לַמָּתוּחַ אֶת מרפקיו אֶל מַעֲבָר לסף הַנּוֹחוֹת
בּוֹחֵר שֶׁלנעול את עצמותיו
לוותר על טיפת הזיעה

זוֹ עַצְלָנוּת אַךְ עַצְלָנוּת פְּרָאִית
מַאֲמָץ אֲמִתִּי שֶׁל יְצוּר חַי נוֹבֵעַ מֵהָרָצוֹן
לַהִשּ-ָרְדוּת
אָבוֹת אֲבוֹתֵינוּ הָיוּ תְּלוּיִים בַּכֹּחַ הַשְּׁרִיר
וְרִיכּוּז הַמַּחְשָׁבָה
בַּהֹווֶה אָדָם ש-וֹרֵד מִן הַפְּעֻלָּה הַפְּשׁוּטָה
שֶׁל ש-ִיחַת טֶלֶפוֹן בְּמַחְלֶקֶת שֵׁרוּת לָקוֹחוֹת
אוֹ הִכְנַסְתָּ שְׁטָרוֹת לַקּופָּה תַּחַת מַזְגָן

בַּהֹוֶוה הַמַּאֲמָץ הנוסף הוא רק תַּדְמִיתִי
מְאַמֵּץ מָה יַגִּידוּ אֲחֵרִים וְהַהוֹרִים
מַאֲמַצַי האקזיסטנציאליסטי

אֲנִי עַצְלָן פְּרָאִי
אֶת הַמַּאֲמָץ אֲנִי שׁוֹמֵר רַק
להישרדותה שֶׁל רוח האדם
אומותיי הֵן הַשְּׁלוּחוֹת
הָרְחוֹקוֹת שֶׁל הַדִּמְיוֹן
ועל אדמותיי נהרות הזיכרון
אֶת הַיְּרֻושָּׁה אֲנִי מוֹתִיר לֶעָבָר שֶׁל עַצְמִי
וְעַל הַקֶּבֶר שֶׁל חַיַּי הָאֲבוּדִים
אֶחְרוט בַּמִּכְחוֹל הֶעָשָׁן וְהָאֵדִים:

שַׁמְּרוּ עַל הַכֹּוחוֹת הָעֲצוּמִים שֶׁל הָאֶנֶרְגְּיָה
הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלָּכֶם