[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היום אני קוברת את האהבה שלי.
היא לא מתה היום, היא מתה כבר מזמן, לפני כמה שנים.. אבל
השארתי אותה בתא קירור, למקרה ויקרה נס והיא תתעורר. פחדתי
לקבור אותה, פחדתי שהיא תתעורר שם, מתחת לאדמה ותיחנק בעודה
מנסה לקום לתחייה. רציתי להשאיר לה סיכוי.
היום התמודדתי עם ההבנה שאין חיי נצח. לא לבני אדם ולא ללב
שבור.
אהבה מתה בדיוק כמו גוף האדם - היא נכנעת כשכל המערכות שלה
קורסות ומרימה ידיים.
אז החלטתי לעשות את זה כמו שצריך, לכתוב הספד מכבד אבל לא עצוב
מדי.
אהבה שלי, אף פעם לא הייתי טובה בפרידות והפרידה הזאת קשה לי
אף יותר. זו הלוויה ללב שלי ואין לי על מי להישען בעודי מכסה
אותך בחול. אני בעצמי צריכה לחפור את הבור ולהכניס אותך,
בעדינות, לעבר שלי. אני יודעת שאת לא באמת נחנקת שם למטה, הרי
את מזמן כבר לא מרגישה דבר.
אהבה שלי, בדרך כלל אחרי שמישהו נפטר יש אבן לבקר בה פעם בשנה,
יש לאן לחזור במידה ורוצים להרגיש אהובים שוב, להניח אבן או
לברוח למקום מוכר. במקרה שלך אין אבן וגם לא דרך חזרה. כמו
בקבוק שמניחים על המים ונותנים לו להיסחף בידיעה שלא ישוב
לעולם, אני מניחה אותך כאן ומאפשרת לך להמשיך על הגל של חייך,
הרחק מחיי, בעודי נשארת על החוף ומתבוננת בך מתרחקת.
הרבה אנשים משתמשים במילה אהבה, אני כמעט ולא השתמשתי בה כשהיה
לי אותך. יותר נכון לומר שכמעט ולא היו לי מילים כשהיית בחיי,
כל השירים והדפים התחילו להתמלא ביום שהלכת.
זה לא כי לא היה לי מה לומר, אלא כי הלב שלי הסתפק בלהרגיש
ולשתוק. הסתפק בלהסתכל, להחזיק, לפעום חזק, למצות כל רגע של
חיים איתך. לא צריך לדבר כשהלב צורח.
עכשיו, כשתורי לצרוח, אין מי שישמע.
אז החלטתי היום לקבור אותך, כי אני כבר עייפה מלרוץ במקום,
מלהתעורר בתקווה בכל בוקר, לשים את ידי על ידך, למדוד לך דופק
ולגלות שזה אמיתי - את כבר לא כאן.
אנשים תמיד מתחרטים שלא אמרו מספיק לאדם שאהבו או שלא הספיקו
את כל מה שרצו לעשות,
גם אני התחרטתי, כאבתי, ניסיתי לתקן ונתקלתי בחומת לבנים גבוהה
ששברה את עצמותיי.
היום אני עומדת מול החומה, מסתובבת, הולכת ולא נלחמת בה יותר.
את לא כאן,
את לעולם כבר לא תהיי,
אז הגיע הזמן לכסות.
את לא תרגישי דבר, אני מבטיחה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
באנר חדש, במה
חדשה וסלוגן חדש
מוציאים דעתו של
אדם.



זוזו לסטרי
משאיר סלוגן
למזכרת בשירותים
בבית המדרש


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/9/20 6:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאייה וייס

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה