מאיר אמוזיג / ביעור חמץ |
בחושך
מתחת לארון
בפינה חשוכה
מונחת
מוזנחת
פיסת לחם עתיקה
מדיפה ריח מחמצת השנים
המרקיבה את הנפש
המתכחשת לקיומה
במסתרים
מושכת אליה
חרקקים מתולעים
המכלים בכל פה
צווח ללא קול
צוחק בלעג מעוג
יום אחד
כשיכלו כל הקיצים
אדליק את הנר
ועם נוצה עדינה
אזחל בחושך מתחת למיטה
אאסוף אותה אלי ברכות
אעלה אותה באש כקרבן
לריח ניחוח
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|