בנטות הלילה רוח עפעפיים אפפתני
והייתי כמהלך בתוך קני סוף מסמאי עין
אישון ירח קרוע בהה בי משתומם
ואני הייתי מהלך כמוכה רוחות אופל
אשר הכו אותו רוחות הגורל
חגו סביבי מערבולות של אימה וזדון
ולא מצאתי מזור לנפשי הפצועה
אשר דיממה דמעות מוות אדומות כעין הגורל
עת הלכתי לחפש את מזלי בארצות מוכות גורל אלה
לא שציפיתי לתקווה כלשהי,
כי הייתי אובד בחשכת בית המלוכה
ובידי חרב נדני בלבד ואפילו לא כלי זין
הימים היו מסמרי שיער
והלילות מוכי אימה וביעותים
ושיערי הלבין לא רק על ראשי
אלא גם בטוסיק
זאת, כל זאת, כי חפצה נפשי באוננות כפויה
כי נקעה נפשי מאוננות חופשית
והייתי אסיר מרצון לגחמות האופל
אשר סבבוני באכזריות חסרת רחמים. |
