ולעצמי
תמיד מבקש ציפייה -
כמו מצמוץ נפקח
אל עיניים רכות,
כמו האטמוספירה החמימה של עורך
בכף היד הנשלחת ללטף.
הרי יותר משאני אוהב את מילותייך
(והאמיני לי, אני באמת אוהב)
אני אוהב את קולך
קרב
מבשר את בואך.
ומכל הרגעים של לפני
תמיד אהבתי את זה של טרום נשיקה -
זוג שפתיים
פשוקות
מתוחות -
כוח הכבידה כולו
עצור ברגע.
בסוף כל הציפיות שביקשתי
נותרה לי המתנה בלתי פוסקת,
מתוחה לבדה ובחוסר מימוש
על 228 סנטימטרים אפורים מאיקאה,
בדרמטיות מוגזמת ומשעשעת
מהדהדת בראשי -
לא היא לא תבוא
לא היא
לא תבוא
לא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.