[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מומו סלגוב
/
אור יוצא, נכנס

החדר שלי, קיטון פשוט.
חלון אחד, מיטה וארון.

בבוקר היא מגיעה כמו אסירה,
מאחורי השומרים היא מבקיעה.
היא קרה,
חשוכה וחלשה.
מלבינה את חדרי עם אבקה אפורה.
ביתנו חשוך והיא עצובה.

בוקר מגיע,
היא מסתכלת,
אני יוצא
והולך בדלת.

ביום, בצהריים וכן גם בערב. הוא נשאר בודד. חשוך כי נשכח.

אבל אז אני חוזר.
היא כבר כמעט והולכת,
עוד לא ראיתי והיא עוזבת.
העצב הלך
ונשאר החום
שבא בצבעים של כתום ושחור.

מיטה וקירות בצבעים של כחול ולבן,
ואף השולחן גם הוא עכור וקטן.
אפור וכסף וירוק מלאכותי,
רצפה כזד ופלסטיק כשד.

החום מגיע והשחור מפציע
הקור הולך, הלילה מרגיע.
אין עוד צבעים.
נגמרו הרגשות.
ברחתי מהחוצות.
היא כבר איננה, אמנם תחזור בקרוב.

עכשיו נחים.

ושוב...


מחדש.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני אוהבת את
עצמי,אבל זה לא
הדדי. יש לנו
קושי להבין אחת
את השניה..


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/7/20 8:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מומו סלגוב

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה