הייתי בן 5 ושיחקתי במשאית צעצוע
אחותי הייתה בת 3 וניסתה לקחת לי את המשאית
"תביא"
"זו המשאית שלי!"
"תביא!" היא סחבה לי את זה מהיד,
אז הפלתי אותה ולקחתי את הצעצוע בחזרה
היא בכתה עד לב השמיים
"מה קרה?!" שאלה אימא
"הוא הרביץ לי!" מיררה היא
"למה הרבצת לה?"
"היא רצתה לקחת לי את הצעצוע!"
"לא מרביצים ל-בנות!" צרחה אימא,
"'תן לה את הצעצוע!"
"לא רוצה!"
"אתה תיתן לה את הצעצוע!"
היא צרחה ונתנה לי בחגורה,
"בנות הן רגישות, בנות הן עדינות,
אתה לא תרביץ לה! 'תן לה את הצעצוע!"
אימא צרחה ונתנה בי בחגורה
אני מיררתי בבכי
אחותי לקחה את הצעצוע ושיחקה בשקט

למחרת שוב שיחקתי במכונית הצעצוע,
ואחותי הקטנה באה מולי, נעמדה מולי,
ואמרה לי -
"תביא את המשאית!"
"לא!"
"תביא! אני רגישה! אני עדינה! אתה תביא!"
"לא רוצה!"
"אני רגישה!"
"את רגישה?" שאלתי והטחתי את הצעצוע בראשה,
"את עדינה? את רגישה? רגישה?"
נתתי לה אגרופים לפנים ובעיטות לבטן.