הנה
בעוד רגע קט
קולנו יעלם
חרותנו תעלם
נחייה תחת דיקטטורה.
הרגע חלף
אנו כבר שם.

אתמול
חיינו בדמוקרטיה
בין ארבע קירות
ודלת פלדה.
מיתרי קולנו נאלמו
בנעיצת סכינו של
שוחט
בחרותנו זכינו מן
החיים האלה.
הרגע חלף
כבר איננו כאן.

אולי
משמים נתגעגע לימי
הדמוקרטיה
עת יכולנו להשמיע
קולנו
בחופשיות
זועק מייסורים
כרצונו
עת יכולנו לראות
ללא הגבלה
את אחינו נרצחים.
זו הייתה זכותנו
לדעת -
אנו הבאים בתור.

היום
אנו תחת דיקטטורה.
הכל דומה כל כך
לליל אמש
אותם קירות
ורצפה אדומה מדם
אותו שוחט מגחך
אותה סכין
חותכת
מקום מסוים בצווארנו.
אנו רואים דמנו
נשפך
מגופנו עד תום.
לאחריו
שוררת דומית מוות.