אסנת אינציגר-אלון / שבילי חיים |
הם אושר מפעפע
בין ילדות לבגרות.
לפעמים יד מלטפת
מחבקת אוצרות חמדה,
מתרפקת על נעוריה
שחלפו ורואה נכדים
כילדות שנייה.
בין מלמולי אהבה
למשחקים עובר קו
שאינו מחליד.
לא יסולאו בפז
אהבותיי לדורותיהן
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|