|
נכנסתי לנעליים גדולות
של ענק מספרי ילדים
וחשבתי שאני גדול מגוליית
ללא החור שעשתה בו
האבן בראש מידו של דוד
ראשי כמעט בעננים
שותה ישירות מי גשם
בסחיטה של ענן
על הקרקע גמדים
מתרוצצים סביב נעליי
וצל חולף צובע את השדות
בצבעי הסוואה
פעם נערכו שם קרבות
ונשמעו צהלות מנצחים
ונהי מנוצחים
אך האדמה אינה משתתפת
לא ולא בשמחת מנצחים
עושה את שלה כהרגלה
ומגדלת צמחים ופרחים.
אני שולף את חרבי
ומאיים על על אויבים מדומים
מנופף בחרבי בצעד קדימה
מוכן ומזומן לקרב
בו יוכרע למי הניצחון ולמי הכבוד
ומי מפקד טוב יותר
לפתע הכל התנפץ בצלצול צורמני
של הסלולרי בכיס
"איפה אתה כבר מאוחר
תחזור הביתה לארוחת ערב מיד
השעה כבר מאוחרת
אח"כ להתרחץ ולישון"
לא עזרו תחנוני לאימא לעוד קצת
עוד לא גמרתי לשחק
אבל דבר לא עזר
חזרתי לנעליי בגודל 38
חזרתי למציאות.
לא נורא אמרתי לעצמי
חרבי עוד חדה ועוד
אשלים את המשימה בפעם אחרת |
|
|
אם פעם, בצחוק,
יורם ארבל יקרא
למוטי קקון -
קוקי מתון, זה
יהיה מה זה
דבילי.
לא כדאי לו,
עלולים לפטר
אותו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.