לא משחק את המשחק
צולל למדיה שחורה ומחפש את עצמו ברעש סטטי
לא גר כאן יותר כי הקלפים התקלפו
ואיתם נשארה דרך שנבלעת בהר געש
לא ממציא את עצמו יותר, כי הם כבר הלכו
ולא השאירו דבר מלבד פצעים ושריטות
לא מחפש נחמה כי הוא עייף,
נמאס לו להילחם בחיידק הטורף

זמן לצאת אל האחו, לחלל בחליל
לקטוף כוכב בלי שיגידו לו מה לעשות
זמן להצליח להריח את האורנים בחורשה
ופאקינג להצליח להריח את האדמה

המוות קרוב יותר עכשיו וזו שעת מלחמה
על אוויר לנשימה
קלפים מצוירים, כולם שחורים,
מראים לו פנים כפולים
אבל הוא לא פה, הוא על אדן החלון,
עף הרחק לארץ אבדון
ירח פצוע זב דם ושמיים שחורים עם חורים,
דרכם אפשר לראות נצנוצי אור מבעד לנקבים

היא חיפשה את משחק המוות
והפגישה אותו פנים מול פנים מול המציאות הקשה
מצח אל מצח
כשהוא התעורר גופו היה מושחת
וגם נשמתו, מוחו ולבבו
כך כמו זוחל על גחונו הוא נאבק לשרוד
וזה לא היה קל כשיש טורפים בכל פינה,
שבאמת אין להם סיבה לטרוף,
אבל הם יכולים, אז הם עושים
והגורל השחור מנצנץ אליו כמו שני חורים שחורים
בתוך נצח השמיים, אבל לחייו יש סוף
הוא נרדם-מתעורר בבהלה וחלום מתערבב עם מציאות
וכל פעם מחדש הוא צריך להגדיר לעצמו את גבולות עולמו
ואת התפקיד שניתן לו
סרט בין כוכבי סוג ז' של חייזרים.