7.7.20

איזה מין מקום דוחה זה?

לא רוצה להיות חלק מהמקום הזה.

השרשנו במו ידינו תשתיות של אינטרסים נטולי אהבה, קידום בתנאי
ריחוק, ניצול אנשים עבור הצלחתנו שלנו.
אינטראקציה ביני לביניכם שמתמעטת. נעשית קרה ומנוכרת.
מהביוב אותו קברנו תחתינו מצליח להתגנב מעט מהריח של הקקי אותו
חרבנו, תוצר החברה.
4 קירות של שקרים ופחדים מטויחים כבטון מזוין.
אין רצפה תחתינו, אנו בנפילה מתמשכת שלא נצפית כנגמרת, אל תוך
תהום אפלה שעתידה להיות אפופה בכאב ובצער, תהום הנשייה.
ברזלים כקווי מתאר למה שאמור להיתפס כקורת גג עבורנו, כבר
חלודים ומעובשים.
מלח ים ההשלכות כרסם אותם לאט לאט ורק עכשיו ניתן להבחין
בתוצאות.
המרזבים נוטפים כמו ברז שלא סגרו עד הסוף, טיפה אחר טיפה זבה
וחומקת מבעד עינינו.

ישראל מתייבשת.