|
וכשלא נדע לאן
ונרגיש כמו מכתב ללא נמען
צמרות העצים ייפרקו את אור השמש מעצמן
ויטעינו אותנו בו
מי שנשאר- ייפרד ממי שלא
יניח ליערות להרות
ולהוליד צבעים שינשמו איתנו
את התחושה הזו
ולכל מי ששם לבד
שטייל בפרא אך לבסוף אבד
אני שולח לו תקווה
על כנפי נשיפות האנחה |
|
|
לפעמים אני עצוב
ולפעמים שמח,
לפעמים אני אונס
ואז בורח,
לפעמים אשתי
זונה עם פיסורה
בעכוז
לפעמים אני מוצא
עצמי שבור וגם
שבוז, אבל אני
מדבר בסלוגנים
מדבר
בסלוגנים...
מדבר
בסלוגנים...
אנתרופולוג
קליני
עובד על זוגיות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.