אתה כותב כאילו הדף עשוי מעיסת נמלים
אתה כותב כאילו המילים הן תולעים
אתה אוחז בעט כאילו זה פגיון,
בו אתה שורט וטובח את הדף
כך עשית גם עם כל מי שאהב אותך,
שרטת לו בנשמה,
במילים מדויקות ואכזריות
מילים של שיטיון
ועכשיו אתה מוטל בחדר ריק,
כולו נע סביבך
הראש ריק והמחשבות צורמות
ואין לך כוח לקום מהמיטה
אתה מסתכל על התמונות שעל הקיר,
הן תלויות שם שנים רבות, הן ראו הכול
ואתה חושב על הימים היפים שהיו,
אבל אתה יודע שהן היו אשליה מלאה הבל
עכשיו אתה צודק, אבל אתה לבד
ואתה סובל מעצם קיומך בלבד
ואתה סוחב כל יום כאילו זה משא
לא שפעם היה טוב יותר,
אבל הבעיה לא באה על פתרונה
ואתה יודע שאם אתה עושה,
יש לזה סיבה
ובאמת אתה מרגיש הרבה ניצוצות של שמחה
אבל אתה לא יודע מה הסיבה
וכולם מנסים לדחוק אותך לפינה,
אוכלים בבשרך,
כאילו אתה עושה משהו רע
אתה לא עושה משהו רע, הם אומרים,
אבל אתה דביל שמבזבז את חייך,
במילוי מים מן הים ושפיכתו לבאר ללא תחתית
מפלס המים גובהה באטיות רבה
ונדמה לא זז
וגם כך יש מלא בארות
ואף-אחד, הם אומרים, לא מעוניין בבאר שלך,
כי המים בו חמוצים
אבל החיים הגשמיים שלך נורא צרים
והם מצרים את תודעתך ורוחניותך
הדמיון מתייבש ואפילו שיר ברדיו לא מרגש
אין לך עניין כמעט בכלום
וכלום לא דוחף אותך קדימה,
מלבד עצם הקיום
ואת הקיום הזה אתה מצדיק ודוחף בעזרת מילים על דף,
גם אם זה נראה חסר תכלית, גם אם זה נראה אווילי,
עד כדי טירוף
אבל מה יגרום לך לקום בבוקר
ולצלוח עוד יום
כשהאנשים הטובים והנחמדים שוחטים נשמות בסיטונאות
וגורמים לאנשים אחרים לפתח הרס עצמי עד התאבדות
זה לא יקרה לך, כי אתה יודע את הרוע האנושי אפילו של
ה"מלאכים"
וכל אחד דואג שיהיה לו נעים בטוסיק
ולאף-אחד לא יהיה טוב יותר ממנו,
כי הוא יחיד ומיוחד ומגיע לו יותר, לכאורה
ואז פתאום קופץ לו איזה פלוץ משום-מקום,
אחד כזה שהגורל אמור ליעד לו מחיקה של האישיות
והליכה עם העדר בבועות צחוק חלולות מול מסך טלוויזיה מרצד
והוא קופץ בראש כמו צפרדע והוא הורס את כל האשליות
ונותן לאנשים להרגיש קטנים
כי אם נמש כזה בוקע כמו הר געש,
אז מה הם
הם ראו אותו ברחוב,
הוא נראה כמו אף-אחד
סתם גוף ופנים מצויות,
כמו רקע על מסך העולם
והוא גם מתלבש ומתנהג כמו אף-אחד
וכותב על דברים של שום-דבר,
אין אצילות ומלכות בכתיבתו,
הוא לא אדם, אלא בן-אדם
אז למה שאחד כזה ירים את קולו
ויתייחס אלינו כאילו אנחנו הרקע?
זה פוגע לנו באגו,
כי רק לאנשים גדולים ודגולים מותר
אבל הם לא רואים שהוא אחד מהם
והוא כותב על דברים ששייכים גם להם
והוא לא אליטה ולא אצולה ולא מלכות,
אלא זבל לבן של מעמד הפועלים
אז אולי כדאי שזבל לבן יפתח לפעמים את הפה
ויגיד את מה שקורה
כי מכבש ההשתקות של האליטות,
שמחץ גם אותו עד לפירורים,
לא השתיק אותו בכל זאת
הוא כותב את הדברים
הוא בא ממכם וחי ביניכם
ולא מתארח במסיבות קוקטייל ופאר
ולא יישן על מיטות מפוארות בבתי מלון יקרים
ולא אוכל מאכלים של אנשים עשירים
ואם אתם לא מצאתם את הפה שלכם, כי השתיקו אתכם,
אל תאשימו אותו שהוא מדבר,
כי אתם עושים את העבודה של הטייקונים,
של האליטות,
של התקשורת,
של הפוליטיקאים,
של כל אלה שלא סופרים אתכם
וגורמים לכם להילחם במישהו משלכם. |