אבא שלי התקשר אלי, הייתי באמצע העבודה, מביט בפיקסלים מסתדרים
בצורות על גבי מסך מחשב, מצביע עליהם עם הסמן ומסדר אותם בצורה
אחרת, למרות הריגוש העצום הנובע מפעולה זו, הרשיתי לעצמי לענות
לשיחה. הוא סיפר לי שאמא במצב לא טוב, גילו אצלה אי ספיקת
כליות, היא תצטרך לעבור דיאליזה שלוש פעמים בשבוע, אלא אם כן
נמצא לה תורם לכליה. כיביתי את המסך, נתתי לפיקסלים לנוח,
התקשרתי לאשתי, סיפרתי לה מה קורה ונסעתי להורים. ירד גשם
בדרך, התקשרתי לאחותי, אמרה לי שהיא דיברה כבר עם אמא, ואמא
אמרה לה שהיא לא רוצה לעשות דיאליזה, ושהיא גם לא רוצה שנחפש
תורם. אמרתי לה שאני בדרך לשם, שאני אדבר איתה ונראה מה עושים.


נכנסתי לבית הישן, אבא ישב במטבח עם כוסית וויסקי, הציע לי אחת
וכמובן שלא סירבתי, אמא ישבה בסלון עם כוס תה, באתי ונעמדתי
מולה, היא קמה ונתנה לי חיבוק ארוך. אבא הגיש לי את הכוסית
ואמר לי לשאול אותה מה היא מתכננת לעשות, אמרתי לו שכבר שמעתי,
הוא הלך חזרה עצבני למטבח, אמא שלי התיישבה חזרה על הספה.
לקחתי כיסא וישבתי קרוב אליה, לא אמרתי כלום. היא הסתכלה
לכיווני ואמרה שהספיק לה, אין לה בשביל מה להילחם בזה. לקחתי
עוד לגימה מהכוסית, צריבה טובה בגרון, אבא שוב שם יותר מידי
קרח, הוא צעק מהמטבח, רצה שאני אגיד לה משהו, שאני אשכנע אותה
להילחם בזה, שאלתי אותה אם היא בטוחה, למרות שידעתי את התשובה.

ישבנו שם בשקט, פיקסלים רצו לי בראש, לא הצלחתי עדיין לסדר
אותם כמו שרציתי, אמא שאלה אותי משהו על הילדים, לא זוכר מה
בדיוק, קבענו שנגיע לבקר בסופ"ש. שתיתי עוד כוסית עם אבא
ויצאתי חזרה הביתה.

נכנסתי לרכב, אני זוכר שנסעתי לאט, לא זוכר על מה חשבתי, זוכר
שעדיין ירד גשם, והייתה שעת בין ערביים, מחשיך אבל לא חשוך
לגמרי. היו עבודות בכביש ועצרו את התנועה, הייתי ראשון ועצרתי,
אחרי התאספו מכוניות, התחלתי לחשוב שוב על הפיקסלים, וכנראה
שלא שמתי לב שסימנו לנסוע, כי התחילו לצפור מאחורי, התחלתי
לנסוע, ומכונית שניסתה לעקוף אותי מהצד, נתקעה לי במראה ובלמתי
חזק, המכונית המשיכה קצת קדימה ועצרה. הגשם התחזק, יצאתי מהרכב
שלי, הנהג יצא מהרכב שלו, התחיל לצעוק ולנופף בידיים והתקרב
לכיווני. הסתכלתי הצידה, והתחלתי ללכת לכיוון האורות שסימנו
עבודות בכביש, גשם על הפנים שלי, ללא הפסק, אני בחולצה ספוגת
מים, הנהג צועק אחרי. הרמתי מוט ברזל, וחזרתי לכיוון הרכב שלו,
לקח לו זמן להבין מה קורה, הוא ניסה להיכנס חזרה לרכב, אבל כבר
הייתי קרוב והתחלתי לנפץ את השמשות ולדפוק עם המוט על הרכב,
שמעתי את הרכב מתניע, הוא לא הצליח לנסוע כי הגיעו רכבים מהצד
השני, המשכתי לדפוק עם המוט, נאנח עם כל מכה, שובר את המראות,
את הפנסים, עד שהספיק לי.

זרקתי את המוט והלכתי חזרה לרכב שלי, התיישבתי בכיסא, חושב
שהידיים רעדו לי, אולי גם הרגליים, לא ראיתי כלום סביבי,
נסעתי. הגשם נחלש, טיפות נקוו על השמשה הקדמית, הבטתי בהם בלי
להפעיל את המגבים, פתאום הפיקסלים התמזגו יחד עם הטיפות,
לתמונה שלמה, לצורה שחיפשתי.