נָעַלְתִּי אֶת הַנַּעֲלִים
חָבַשְׁתִּי אֶת הַכּוֹבַע רָחָב הַשּׁוּלִיִּים
וְרַק אָז קָלַטְתִּי שֶׁלַּמְרוֹת הַכֹּל
וְאַף עַל פִּי כֵּן, הֲכִי טוֹב בַּבַּיִת.

כָּל שָׁנָה אֲנִי בּוֹרַחַת
מֵהַשָּׁרָב, הַהִתְלַהֲמוּת הַטִּמְטוּם.
מְחַפֶּש-ֶת אֶת הַפְּרִיחָה
הַשַּׁלֶּכֶת וְהַשַּׁלְווָה בְּשדוֹת זָרִים.

מִסְתַּבֵּר שֶׁאִי אֶפְשָׁר יוֹתֵר לְהִתְחַמֵּק.
הָעוֹלָם הִשְׁתַּגֵּעַ וְלוֹהֵט מַתְמִיד
הַחֲדָשׁוֹת מְטֻופָּשׁוֹת בַּנַּיָּד.
עָדִיף כְּבָר לְהַחְשִׁיךְ אֶת הַבַּיִת
לְנַתֵּק אֶת הַטֶּלֶפוֹן, לְהַפְעִיל מַזְגָנִים.
וּלְהַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת.

יוֹם אֶחָד זֶה יִגְמר נָכוֹן?