מעל שמיים קודרים,
יערות וג'ונגלים
חיות טרף ומכרסמים
ילדים טובים וילדים רעים

בכל זאת בתוך כל הבלגן של החיים,
היא לא מטה נהרות אל פיה וגם אני לא

היא הולכת יחפה בשדות בוערים
ולא על שלפים
מרימה משקולות במרתפים מזיעים
מנפחת שרירים, רצה אחוזת אמוק להספיק,
לעולם לא מגיעה
וגם אני

כשהיא צפה על פני מים סוערים
והגלים גבוהים, אין מה לראות
ספינות בודדות שטות תחתיה ולא מעליה
ציפורי טרף מנסות לשלות דגים מהמים
וגם אותה

והיא מרימה עיניים עגולות מפלבלות,
אין אתמול, אין מחר,
גם לא היה
רגע נצור בזמן כמו פסל ברונזה
כמו גופה קפואה בקרח

לאן תלכי מכאן כשאין לאן ללכת?
מה תעשי כשאין מה לעשות?
איפה תהיי כשאין איפה להיות?
ומי יאכיל את הגוזלית הקטנה שנפלה מהקן.