פתאום באמצע הביקור שלי, אמא אמרה שמתחשק לה לעשות אמבטיה
טובה. מאז שהיא עברה לדיור המוגן היא מחפשת להחיות את תהילת
העבר. הבקשות שלה משתרעות מתפוז דם בטעם של פעם ועד לאיזו
תערוכה בגלריה נידחת,  מקרמשניט אלוהי כמו שהיה בבית הקפה
החביב עליה ועד לרצון לראות את הזריחה מהמצוק בהרצליה. נשמתי
לרווחה שהפעם מדובר רק באמבטיה. למרות שידעתי שאין סיכוי,
ניסיתי לשכנע אותה לחכות עוד שעה עד שהמטפלת שלה תחזור, אבל
היא תלתה בי מבט האומר "כבר שכחת איך התאמצתי להאכיל אותך
בגטו?". אמנם, אני ואמא מעולם לא היינו בשום גטו, אבל המבט הזה
שלה מעורר בי כאלה ייסורי מצפון עד שאני יכול להריח את הסביח
שהיא הבריחה לי מהצד הארי כדי שחס וחלילה לא אהיה רעב.
אז מילאתי לה אמבטיה ואפילו בדקתי עם המרפק שהמים בטמפרטורה
הנכונה. ליתר בטחון גם הוספתי לה את הנוזל הירוק שעושה קצף
טוב. אמא נכנסה לחדר האמבטיה לבושה בחלוק היפני שלה ואני יצאתי
לחכות במרפסת.
שעה חלפה ואימא לא יצאה. התחלתי לחשוד. ניגשתי לדלת וניסיתי
לשמוע אות חיים מבפנים. השקט המוחלט גרם לי לדפוק קלות על
הדלת. שום תשובה. קראתי לה והיא לא ענתה. דפקתי חזק יותר
וכלום. דממה מוחלטת. פתחתי הדלת וראיתי את החלוק תלוי על הוו,
את נעלי הבית שלה מתחת לחלוק, את הר הקצף המתפצפץ בתוך האמבטיה
אבל לא את אימא. חפרתי בתוך הקצף מכל הכיוונים והיא איננה.
בכל גיל לא פשוט לאבד את אימא וכמו תמיד במצב כזה, צריך לגשת
למציל. מיהרתי לצלצל למוקד העירייה. הם הרי רגילים לטפל בבעיות
מכול מיני סוגים.
תורנית המוקד הקשיבה לתיאור שלי ואז פסקה בטון אדיש שכנראה אמא
נמסה במים. מה נמסה? צעקתי בייאוש, מה היא קפה?! התורנית ביקשה
שאירגע ואמרה שדברים כאלה יכולים לקרות ביחוד בגילאים האלה.
הרגשתי אשם במה שקרה. איך לא קראתי את תווית היצרן?  
"אל תלכי. אני רוצה את אימא בחזרה" ייבבתי ממש כמו תינוק.
התורנית הייתה מעשית יותר ואמרה שהכי חשוב זה לא לפתוח את הפקק
והיא כבר תשלח אלי בעל מקצוע. יש מה לעשות? שאלתי בתקווה.
התורנית אמרה שהוא ינסה לסנן את המים ואולי יצליח למצוא מספיק
שאריות  שיאפשרו לשחזר את אימא.
שמחתי שעדיין יש תקווה, אבל אז היא שאלה אותי אם יש לי כרטיס
תושב. הסברתי לה שאני גר מחוץ לעיר ובאתי רק לבקר את אימא. אם
כך, תצטרך לשלם מחיר מלא היא אמרה בטון מסתורי. כששמעתי כמה
אמור השירות לעלות וכי התשלום הוא מראש ובלי קשר להצלחת
הטיפול, התחלתי להסס. כנראה שהתורנית קלטה את ההיסוס כי אז היא
שאלה בזהירות: חשבת אולי להזמין אימא אחרת.
מה?
יש היום המון אפשרויות, אמרה התורנית. אתה יכול לקנות אחת חדשה
מהניילונים מהיבואן או אם תרצה להוזיל, אפשר גם לקנות מישהי יד
שניה עם אפס קילומטרים.
לא חשבתי על זה, עניתי מבולבל.
מאיזה מודל הייתה האימא, שאלה התורנית בטון איכפתי.
רחובות 1937, דגם אלמנה, עניתי.
הו, זה דגם ישן מאוד. בכלל לא בטוח שאפשר להשיג לו חלפים בשוק.
תשמע לי, כך התורנית, עזוב את האפשרות לנסות לשחזר את הקודמת.
לך על אחת חדשה. יש עכשיו אימהות עם פיצ'רים שקשה להאמין. הנה,
גיסי הזמין חדשה מאתר סיני ועכשיו והוא מאושר שחבל לך על
הזמן.
מפה לשם, לקחתי ממנה את כתובת האתר הסיני ופתחתי את הפקק
באמבטיה. לפחות הסטתי את המבט הצידה כדי שלא אתקל באיזו עין של
אימא שולחת לעברי את המבט ההוא שלה.
נו, מה אני אגיד לכם? האפשרויות שיש היום. אני כבר לא מדבר על
גובה וצורת עיניים. הסינים האלה מה זה יסודיים. הם שואלים אם
תרצה אחת אשכנזייה או מזרחית? מעיר או מכפר? ואז, מאיזו עיר?
כדי לא לשבור יותר מדי את הראש בחרתי בקוקטייל מעורבב היטב.
ואז מתחיל הפרק הבא איזה תכונות אתה רוצה שיהיו לה, שואל אותי
האלגוריתם הסיני.
התחלתי לחשוב. כמובן, שתהיה בשלנית מעולה. וגם שתהיה נדיבה עם
רצון להעניק. ושתאהב לעשות סדר לא רק אצלה בבית. וגם שתקפיד על
ניקיון והיגיינה כי לך תדע איפה בסין הרכיבו אותה. ואם כבר אז
גם שתאהב לשמור על הנכדים שלה. מה רע? וכן, שתהיה בעלת מזג נוח
ולא אחת חטטנית וגם לא רכלנית או נוטרת טינה. היו גם עוד כמה
פרטים טכניים כמו גיל וצבע שיער שאותם צלחתי בקלות.
מילאתי פרטי כרטיס אשראי, רשמתי כתובת למשלוח ובהתרגשות רבה
לחצתי על כפתור ה- send . האתר הודיע שבגלל שהזמנתי דרכו,
זכיתי בתוספת על חשבון הבית. האימא החדשה שלך לא תפחד ממחשבים
ומכספומט, צהל האתר והבטיח זמן אספקה של עד שבעה ימי עסקים.
כעבור שבוע צלצלה אלי המטפלת והודיעה שהאימא החדשה הגיעה.
עזבתי הכול ומיהרתי לדיור המוגן של אימא. על השטיח שבסלון
הייתה אריזת קרטון קרועה וכמה ניילונים עדות לכך שהמטפלת מיהרה
להוציא אותה בעצמה מהאריזה. עדיף, אמרתי לעצמי, הרי אף פעם לא
הסתדרתי עם הוראות הרכבה סיניות.
קול צעדים נשמע ואז היא התייצבה מולי. אימא נוצצת מדיפה ריח של
מוצר חדש. אצל הסינים אין חוכמות. מה שאתה מזמין אתה מקבל. היא
אכן הייתה עירוב של הכול. גובה ממוצע, שיער חום, גון עור שזוף
מעט, עיניים כהות. ממש כמו שהזמנתי. היא חיבקה אותי בחום כאילו
והייתה אימי מלידה. מלמלתי משהו והיא ענתה לי בסינית. הבנתי
שטעיתי. בטיפשותי לא ביקשתי שתדע עברית. נו מילא, אחד הילדים
בטח יידע לסדר את זה.
היא הביטה בי במבט אוהב ואמרה משהו. כפתרון ביניים השמעתי אותה
לגוגל טרנסלייט שאצלי בסלולארי. לפי התרגום היא אמרה שתקועים
לה בגוף שאריות קלקר מהאריזה ואלה יצאו סופית רק באמבטיה טובה.