הֲרֵי הַחַיִּים הֵם דֶּרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לִסְלֹול לְבַד,
הַשְּׁבִילִים מְרַפְּדִים לִי אֶרֶץ
וְהַשְּׁאֵלָה, הַשְּׁאֵלָה לְאָן.

הֲרֵי צָרִיךְ לְנַסּוֹת אֶת כָּל הַטְּעָמִים,
זֶה חָמוּץ, מָתוֹק
גָּבוֹהַּ צַר וּמְפֻתָּל.
הֲרֵי בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה לָמַדְתִּי
רַק עַל עַצְמִי לִסְמֹךְ
פָּחוֹת עַל הַמַּזָּל.

עַכְשָׁיו מִמְּרוֹם גִּילִי
דְּבָרִים נִרְאִים לִי אַחֶרֶת,
לֹא אִבַּדְתִּי אֶת הָעֲלִיָּה.
בְּמַחֲצִית הַדֶּרֶךְ
סִייַּמְתִּי אֶת הַיְּרִידָה.

25/6/20
© כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת לְאֵלִי מִשְׁעָלִי