שפת ביבים,
נמוכה כגובה השאול.
מלוכלכת, מעליבה ובוטה.
רצופה קללות, זלזול וחוצפה.
מדוברת, לא, נצעקת חמס
מגרון ניחר מהשרב הזה,
גון הקול כולו תחושת קיפוח.
ובאויר ריח מלוח,
של זיעה חמוצה שהגיר הכעס.
של זעם שאיבד את הרסן,
של אסון מתפרץ לחדשות הערב.

ושם במקום בובה מחוייטת,
קלוז אפ על זכוכית אולפן מנופצת.
על מראות שכולם שנאה מזוקקת.
טהורה, ישירה, משודרת לרחם.
מכה בעצמות של צירי לחץ,
על כל הכפתורים האדומים

רק מה  שנזעק מבטן שסועה,
רק מה שנרמס על ידי משטרה,
רק כך בשפה מאוד ישירה,
מה שנכתב נחשב שירה.