קמטי חיים בכף ידי

פורצים חדווה נישאת

על גל. מתנודדת כשיכורה

על פני ימי הרהורים ממושכים.

נושאת את אהבותיי

בפרץ רגשות נושן,

גולש בעזות

על חלקת ימים של ברכה.

צבועים ימיי

בצבעים של רוך,

נוטפים על כן ציור

ומלבלבים  כפרחים באביב.