אני משייט במכונית להנאתי
רק אני קיים
אני עובר דרך רחובות רחבים,
מכוסים בקרח
רק אני קיים
אני רואה דמויות אדם צבעוניות,
לבושים בבגדים משונים,
נושאים כובעים משונים,
ולהם זקנים ושפמים משונים
רק אני קיים
הציפורניים של דמויות הנשים משוחות ב-לקה
השפתיים שלהן מרוחות בצבע
לפנים שלהן יש מסכה
הנעליים שלהן על עקבים גבוהים
והשיער בצבעים שונים
רק אני קיים
אורות מתחלפים ברמזורים,
זו שעת צהריים חמה
השמש לי צוחקת, היא זורחת רק לי
היא אותי אוהבת,
רק אני קיים
אני חוצה גבולות מבעד לבניינים ואנשים
אני חוצה נתיבים, אני יורד מנתיבים
אני חותך את האוויר כמו סכין,
המכונית שלי היא סכין,
ואני היד האוחזת בסכין
אני חותך את המציאות לרצועות,
רצועות דקות, חיתוך נקי,
כמו נייר.

איש בחלוני
יש איש בחלוני, קופץ ומקפץ,
מוריד ושם שוב את האף
מעלה את השיער
יש איש בחלוני, העיניים שלו זקורות,
השיער שלו יוקד,
והוא מחפש מזון

יש איש בחלוני, לובש גלימה שחורה,
מסתיר את עיניו,
מחביא נשק בחגורה
יש איש בחלוני,
עם כדור גומי ביד
אותו הוא מועך שוב ושוב באצבעות חזקות,
ומבטיח לעשות את זה לאשכים שלי

יש איש עם יד בגחלים,
לבוש כתר מלכות
הכתר עשוי מ-פח וצבוע לכה צהובה

יש איש בחלוני,
אני לא יודע מי הוא
הוא כל הזמן מביט בי ועושה לי פרצופים,
אני חושב שהוא משוגע.

למה ככה זה
מקסים אותי, מקסים-מקסים,
איך השמיים כל-כך גדולים למעלה,
ולא נופלים

מקסים אותי, מקסים-מקסים,
איך אדם כל-כך שביר,
ולפעמים הוא מצליח לעבור את גיל 60

מקסים אותי, מקסים-מקסים,
איך לכאורה אנשים יכולים לעשות כל מה שהם רוצים,
אבל עדיין יש קוד התנהגות, גם אצל עבריינים

מפליא אותי, מפליא-מפליא,
איך יש כל-כך הרבה אוכל, שגם נזרק,
ועדיין יש מיליוני אנשים רעבים

מפליא אותי, מפליא-מפליא,
איך יש בתים ריקים,
ואנשים ללא בתים שרוצים בתים או דירות

מובן לי, מובן-מובן,
איך יש כל-כך אפשרויות יצירה בטלוויזיה ובקולנוע,
ולמרות זאת הרוב בינוני
כי בית הספר מסרס את היצירתיות
12 שנים מזוינות על כלום.