זר בן בלי בית / תו''ס |
וקליפות העץ האדמדמות
מחליקות על פנינו.
סובבות בברכה עתיקה,
את הצועדים אל מותם.
מבכות בכוח, בטרם נפגענו,
רוחן טורדנית ושורקת
קינה על אם ועל בניה.
בדיוק רב של קליע צלף,
הן מצליפות בנו הפצרות,
לברוח מכאן, לסובב את גבנו. לסגת.
אך אנחנו ממשיכים לצעוד,
בלי דעת כיצד האדימו פנינו
אך תדע כל אם עבריה
תו"ס - תצפית וסיור ברצועת הביטחון בלבנון
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|