בנימין וולמן / עלה אחרון |
המה כולם במחנה השמדה
ממתינים לסכינו של
שוחט.
וכל המובא בשער
אינו הולך
מכאן אין אשר יצא חי
המוות פה מולך.
ציון הלא תשאלי לזיכרון מתיך?
המה כולם במי רותחין
נטחנים במעיו של
בית קברות
מהלך.
ואין קבר ולו מצבה
לא יד שתזכיר
פעם היו כאן חיים.
היא לא תשאל עוד
שפתיה חתומות
פני כוכב לכת
אילם.
לא עוד געגועים
ממערב למזרח
כיסופים
אל ארבע רוחות
עולם ומלואו שותק.
היא תעצום עפעפיה
עיניה ריקות
פני עיני עולם
עיוור.
לא בכתב ברייל
יומנה יכתב
דפיה נפוצו על
כנפי סער בודד.
ותתפור לגופה
עלי תאנה
מעולם לא נולדה
לעצב
לשמחה
עלה אחרון יצנח אל
אדמת גן עדן
אבודה.
ותנעל שערה
לשנת ליל ריקה
ללא אות
ותו
תגיף חלונה בפעם
אחרונה
ללא חלום על
בוקר
ושחר של יום
חדש.
המשפט הראשון של השיר נכתב בהוקרה
למשורר והפילוסוף רבי יהודה הלוי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|