הסתכלתי בשעון. סוף סוף הגיע הזמן הזה... חיכיתי לו לא מעט,
וכשאני אומר לא מעט אני מתכוון למספר שעות. התעצבנתי מעט, אחרי
הכל לא בכל יום אתה קובע פגישה כזו ומתכונן לקראתה כל כך הרבה,
אך כשמי שקבעת איתו מבושש להגיע ואתה כבר חושב לחתוך, זה מביא
לך את הסעיף.
אמנם ידוע לי שלמר זמן יש לוח זמנים צפוף במיוחד, אבל בכל זאת
- לפחות היה מודיע, הרי אין דבר מבאס יותר מלפנות את רוב היום
שלך בשביל שתוכל לראותו סוף סוף, אבל בסוף לא מגיע הזמן.
גברת זמן דווקא די נחמדה, הציעה לנו עוגיות וקפה, לאחר מכן,
כשהלכנו מבית הקפה לשבת מעט בביתו, וסיפרה לנו על עבודתה בבית
החולים כמנהלת מחלקה.
בלבי אמרתי תודה על כך שהגיע הזמן הזה בסוף, כי לפחות להרגשתי
היה שווה לחכות.