כותרות החדשות, כותרות של הפחדות.
רפרפתי בין הכותרות שוב איראן, שוב שרים שרוצים עוד כסף,שוב
פילוג,שוב חמוצים שוב בוגדים ושוב ביבי אבל מבין כל אלה משהו
תפס אותי בבטן, הקורונה.
קורונה, יש אומרים בירה מעולה לימות זהשנה אך הפעם לא היה
מדובר בעוד פרסומת לבירה כי אם בכתבה על נגיף מסתורי מעברו
השני של הים.
אני, כאחד האדם, נכנסתי אל תוך  בליל של מחשבות. קורונה רחוקה
היא, אך מה יהיה בעתיד, האם תגיע לארץ.
ימים חלפו והנה היא באה אל תוך ספינת התענוגות. הקורונה,סוג של
מלכה ישנה חדשה, שולחת קרניים מהכתר שלה ומכה.קורונה עושה מה
שבא לה מדבקת בדרכה אנשים רבים. שם גדול נתנו לה, מלכה, הרי
היא כאן נמצאת, נוכחת.
אנשים  הושפעו מהמלכה,חלקם נכנסו אל תוך בידוד ולא ראו איש
במשך שבועיים, אחרים נדבקו בשפעת קשה וקלה.
המלכה הגדולה חייבה את כולנו בריחוק חברתי, אסור היה לפגוש את
המשפחה, נאסרה התקרבות מיותרת וחלילה היה שנעמוד כמו סרדינים
בתורים. קורונה חייבה אותנו  בכניסה לסופרים לבדיקת חום גוף,
בנוסף היה עלינו לשמור מרחק של שני מטרים בתוך חנויות לממכר
המזון, לעטות מסכות ולשים כפפות.
פתאום המלכה,קורונה, הזכירה לכולם כמה קטנים אנחנו מול מגפות
העולם. חג פורים הגיע, לו ציפיתי בגלל תחפושת אותה רכשתי מבעוד
מועד מסין. סין מדינת הקורונה, ימח שמה של הקורונה, צחקה לי
ולעוד אזרחים רבים בפנים .מסיבות פורים בוטלו והתחפושת נשארה
לשנה הבאה, בתקווה שהקורונה לא תשוב.חג פורים לא היה חג רגיל,
האזרחים חויבו בלבישת מסיכה על פנים ,בכדי למנוע הדבקות,ולא לא
התכוונתי למסיכה של פורים אלא למסיכה אחרת הסוגרת על האף,הפה
ותווי הפנים.זוהי מסיכת חנק בכל מיני סוגים. היתה המסיכה
הכרורוגית כאילו היינו מנתחים בבית החולים, אליה צורפה מסיכת
הברווז מסוג רציני אן 95, בנוסף היתה  מסיכת מעצבי העל
העולמים,קנייתה היוותה סוג של מעמד כלכלי,היו גם מסכות מעוצבות
מן הבית, בו אנשים תפרו מסכות יצירתיות והיו עוד סוגים
מגוונים.
חודש מאי,חודש חם בשנה הישראלית,שמרנו על מרחק, עטינו מסכות  
חונקות ועשינו חיטוי עצמי באלכוג'ל. מגיפת המלכה הגיעה אל רוב
העולם. אני האזרח הקטן עם רבים כמוני היינו במרוץ. מרוץ אל
רכישת ניירות הטואלט. בימים כתיקונם אני רוכש חבילת נייר טואלט
כשחבילה ישנה עומדת להסתיים,אך כאן בארץ הבהלה הגדולה כמו בכל
העולם היתה אחר נייר הטואלט. יום אחד נסעתי אל הסופר קניתי שתי
חבילות נייר טואלט.
למחרת היום החלטתי בליבי ששתי חבילות אינן מספיקות, נסעתי אל
הסופר וקניתי עוד ארבע חבילות. שבתי אל ביתי והחלטתי שאני צריך
חומה של נייר טואלט, שהרי יש מגיפה ומי יודע מה יהיה מחר ואם
יגמר נייר הטואלט במה אנקה את איברי. עוד יום חלף ועוד שתי
חבילות נייר טואלט, החומה החלה להיווצר,חבילה מעל חבילה. הגיע
יום חדש, שבתי אל הסופר בכדי לרכוש עוד ארבע חבילות שהרי אני
לא היפוכונדר ממגיפה, אבל כולם מדברים על כך שמה שלא יהיה עדיף
שיהיה נייר טואלט.בביתי השכור והקט כל מקום מחושב על פני 30
מטר ריבוע,אבל הפלא ופלא לנייר טואלט יש מקום רב.עוד יום ושוב
הגעתי אל המעבר של הנייר טואלט אלא שהפעם חשכו עיניי, אין ולא
נייר טואלט אחד למכירה. הלכתי לברר בשרות הלקוחות. האחראית
אמרה שכנראה נייר הטואלט יגיע עוד יומיים. פערתי את פי ובהיתי
בתדהמה. מה אעשה השבתי לה,אני חייב נייר טואלט. האחראית השיבה
שעלי לנסות במקום אחר. דמעות ירדו מתוך עיני,התחלתי לבכות ועם
הדמעות באה הנזלת ואלוהים ישמור השיעול וקינוח האף. התחלתי
להשתעל יחד עם קינוח האף,חשתי באנשים המביטים בי בבהלה, אישה
אחת צעקה "תצא מהסופר שלא תהרוג את כולנו, מה אתה עושה כאן
משתעל". יצאתי מן הסופר, כמובס ממלחמה בה המנצח הוא האיש עם
הכי הרבה מוצרי יסוד בביתו.
שבתי אל ביתי , הבטתי בארבע עשרה חבילות של נייר הטואלט אשר
מוצבות כחומת מגן ציבליציונית בביתי הקטן, נשמתי אל עברן והן
כאילו חייכו לעברי, הזכירו לי את מגדל הפיזה.אל דאגה,אני אשלים
את הרצף הרהרתי. מספר ימים חלפו, השלמתי את מגדל הנייר טואלט
ועם השלמת המגדל, המלכה הגדולה קורונה, החלה בדעיכתה.
מה שהיה אסור הפך למותר,ממתבודדים מאנשים חזרנו להיות כסרדינים
אנושיים.
הריחוק נגמר וכולם כבר שכחו את המלכה קורונה שנראתה רחוקה.
נותרנו עם המסיכות על פנינו אבל גם הן יעלמו בקרוב ושוב נשוב
להיות עם הבעות הפנים. כולם מדברים על העתיד, טוענים שקורונה
תלך,תנוח ותחזור בחורף הבא בגל השני, בשיא כוחה.בינתיים, נכון
לימים אלה, אני רגוע עם חבילות הנייר טואלט,תודות למלכה,
קורונה.