איזה יום היום? אתה שואל
זה יום שהכול יכול לקרות בו
אותם חולות טובעניים, חול צהוב
אותו מוות בעיניים
אור בהיר עד כי לא רואים
זעקה מחרישת אוזניים עד כי לא שומעים
ובתוך זה אתה חי
בפינה של הפינה של החדר
ליד המקלדת
כשהשכנים בחלונות ממול מציצים עליך מאונן
הם גומרים את כל קרם השוקולד,
ולא משאירים לך משהו מתוק קטן וטוב לטעום
זה בגלל שאתה לא שייך לפה, הם אומרים
מי שייך, כולנו זרים
יש אנשים שטוב להם, יש אנשים ש-רע להם
יש חושבים לבן ויש חושבים שחור
ואף-אחד לא מבין את השני,
כי כולם צודקים בסך הכול
אפשר לבנות ארמונות מחושמלים,
או לגור בבקתת עץ דולפת על גדות הנהר
לאכול בעלי חיים צלויים,
ללטף גזעי עצים,
לייבב לירח ולהישרף מהשמש
או לשכב על מזרן ים מתנפח,
בבריכה גדולה, כולה שלך
זה לא משנה - כל אחד סוחב חבילה,
זה לא סרט מצויר
לפעמים נדמה שהצרות כל-כך גדולות
שאין כבר כוח לנשום
הן נערמות כמו ערימת עלים יבשים
שמישהו גרף בגינה במיוחד בשבילך
ואתה יכול להגיד - יש לי הכול,
אז מה הבעיה
הבעיה שברגע אחד אתה יכול לאבד הכול
גם את שכלך וגם את שפיותך,
ולאבד את חייך תהיה האפשרות הפחות גרועה
אז אתה חי בחרדת קיום
כמו פעור בשדה מלחמה
נחרד מ-כל מילה וקופץ מ-כל נגיעה -
בנשמתך
וברגע בו אתה בוחר לחיות -
אתה גם בוחר למות
בכל רגע ורגע
והחיים מתנדנדים בין חיים למוות תוך שניות
כל הזמן
כמו איזו משקולת מאזניים חרדתית
ואתה מוצא עצמך תקוע בזמן,
תקוע במקום,
תקוע בתנועה שלא אתה בחרת
הולך בשבילים אפלים בחושך בלי לראות
לאן מועדות פניך
העיקר לנוע. |