אנחנו משחקים כמו בני חמש
אתה מקרין על התקרה, יוצר מימד חדש
כאילו זה הרגע הוצאת אותו מדמיוני
ומספר סיפור
הצל שלי רוקד
היד נשלחת בחשש
אבל נוגעת שם, בצל נוסף
חודרת את הפחד, אל הריקנות.. ומשחררת. הפכה לפרח
אני מסיטה מבט, אתה בתוך שלך. לא הסתכלת?
לקחת אותי ליער בלי ללכת
הצל של הפרחים עשו לך קרניים של אייל
מלך היער...
משעשע במיוחד כשיש לי איילה קטנה ומנצנצת על השידה בבית.
"איזה מזל אתה? אריה?" חשבתי לעצמי והתאכזבתי
אבל זה לא לכוכבים לבחור. אני בוחרת - כבר החלטתי.
והתברר בכלל עקרב. כל כך ברור.
אתה כזה אני.
אפילו הנוצות. אמן, מורד וצועני.
הרבה יותר מדי אני...
אמרו לי פעם יש נשמה תואמת. אך יש גם תאומה.
אתה תאום שלי מדי.
ייחלתי פעם לעצמי אותי בתור זכר
קיבלתי מענה לתפילותי
אבל הבנתי די מהר
שזה כמעט כמו נקודת מפגש
בין כוח בלתי ניתן לעצירה
ואבן לא ניתנת לריסוק
אני האבן, אתה הכוח
אתה האבן, אני הכוח
אנחנו גם וגם
יותר מדי דומים.
זה בלתי אפשרי
אולי רק אם נביט קדימה שנינו
ולא אחד על השני
ביקשתי ממך עט ודף
כדי לכתוב "כמו שהארת על הפרח עם האור -
לטף אותי במילותיך"
קראת לי אלה. קראתי לך אל.
אני תמיד אזכור את הפטוניה, התפוז
את הדייסה, את השמיים מבחוץ
את שפיניתי לך דרך להוביל
אך המיטה הזאת הזכירה לול של תינוקות
ואז הפכתי לאמך...
ילדה ואם...אבל אשה?
איך אהיה כזאת עם ילד שאינו גדל?
דומים מדי. אפילו באותו הגיל
רציתי אבא, רצית אימא
קיבלת אימא... אבל אני נשארתי חסרה
ואז נרדמת.
עברנו שם חיים שלמים, באיזה בית בתוך יער
ילדתי לך ילד וילדה
ילדתי אותך
ואיך רצית שוב פנימה לחזור...
עזבתי אותך שם לבד. ישן
הלכתי לביתי
סידרתי את הראש, גנבתי חזרה את מה שגנבת לי.
הנטישה הזאת
מוטיב חוזר.
ממה אני בורחת?
מעבודה קשה? מכישלונות?
מלא לגעת בכאב כי כבר נמאס לחפור בורות
בתוך פצעים
אני כבר לא שם. כבר החלמתי
כבר אין בי חשק לחזור אל האנרגיה הישנה
של כל הסבל.
זה לא שלי. זה לא שלי יותר.
האם 'אלמוות' זה אומר חיי ניתוק מוחלט מהאנושיות?
לא ייתכן שאהבה אינה קיימת גם ללא כאב. לא ייתכן שלא.
מפחיד לי להרוס את זה, מה שיצרנו שם.
אני רוצה שיישאר טהור בזיכרוני...
איפה שאני אלה,
דרקון סגול עם ניטים ועיניים ירוקות זרחניות
או לטאה שמחליפה צבעים
או עץ פרחים
אולי סאקורה
וילדה...
איפה שאתה אל
אנטוניוס
ילד פושע מעצבן
תינוק קטן
קוסם
לא כלום
וגם הכל.
הכל...רק לא הילד שאינו רצה לגדול.
דומים מדי
שני נרקסיסטים... שני עקרבים
שני מנצחים
שני אפלים, אכזריים
שני טהורים זכים ורגישים
שני נוודים
ושני חולמים
אתה בתוך הראש שלך
אני בתוך שלי
שני יחידים
שני בודדים...
אתה לי מוזה ואני לך
תגיד, אולי יש איזו דרך
בלי הדמעות... להיות אתך? |