אז הוא מת

אני ידעתי שבסוף הוא ימות,
שמה הוא קבור
ליד עץ הדקל, ליד האגם
ליד המדבר שהיה לו כאם
הלך, ארגזי תכלת, סורר ומורד
הלך, מדבר סהרה, תמרים באבנט
הלך עם חבר, לא שב, החבר שב
הלך, הימר על חייו, ב-של שנאה ואופיו הפרוע,
ונורה בראשו ושם נשאר
המדבר אכל אותו, הדיונות כיסו אותו,
הגשמים שטפו אותו -
ואת התמרים שנשא בכיסו
מבעד לבגדיו הם התבקעו,
מבעד לאבנט, מבעד לעצמות ולבשר,
ובאין מפריע הפכו נבט שצמח והיה דקל

אני... מוזר להשתמש במילה אני,
כי אני לא אני
אבל אני אמרתי להם תחפשו דקל,
שם הוא קבור
והם מצאו אותו, כבר שלד,
והעלו עצמותיו להר הרצל

אפילו לאהובתו לא היה קבר לקונן עליו,
ועתה מקונן עליו כל ישראל
הוא הלך בדרכו הסהרורית,
טעה הרבה, מעולם לא ידע קבלה
הוא הלך כמו הניעו אותו מלמעלה,
ונפל כמו אמרו לו תיפול, מספיק ודי

ועתה אני קבור בהר הרצל.