זר בן בלי בית / פתיחת הציר של הלב |
מה נשאר אחרי שעברנו את ההר?
שלג נצמד לכפות רגלינו כמו נהר
של לבה, אי אפשר להמלט,
או להבחין בין חי למת.
מה נחפש באופק הכהה?
את עצמנו וכל חי או מת תועה.
לשיח לוחמים על התקופה,
כולם זוכרים שאת הכי יפה.
מרחק שנים אינו נמדד בזמן.
נער, גבר, תינוק אני כולם
אומרים שצריך להתקדם,
ובין עינייך אני נהר דומם.
או שקר שצרוב בזכרון,
מרחק אמת מודד אכזר מדון.
ומי שרק שלווה למצוא רצה,
ירצה לשכוח את כל מה שמצא.
זורק לשלג את הנשק ובוכה,
נהר אדום ובין עינייך אין מכה
על חטא, מכאן ועד עולם.
נהר גם הר, גם שלג.
דם.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|