בנעוריי עברתי עינויים קשים על-ידי קרימינלים -
שרפו לי תאי מוח בעזרת קרן לייזר,
דפקו לי מסמר למוח בעזרת אקדח מסמרים,
עקרו לי ציפורניים,
דפקו לי את הראש בקיר,
הפנטו אותי,
ערכו עליי טקסי מאגיה שחורה,
ועוד...

נאנסתי בילדותי,
בנעוריי ובצעירותי -
גם על ידי גברים וגם על ידי נשים,
פעמים רבות ובאלימות רבה.
הרעילו אותי,
סיממו אותי,
האכילו אותי חרא ושתן
ועוד ועוד...

פניתי לעזרה נפשית -
שם ביצעו בי ניסויים כימיים ופסיכולוגיים,
ביצעו עליי היפנוזות,
שתלו ומחקו מחשבות,
והפכו אותי לשבר כלי מטומטם.

כל זה קרה בארץ שלי,
על-ידי העם שלי,
ישראלים, עבריים, יהודים.

ישראל אמורה להיות אור לגויים,
כי רק כך יירפא העולם.
אבל קודם כל צריך להיות אור בתוכה עצמה.
בעיקר על ידי המצווה "ואהבת לרעך כמוך,"

אם אין אור בתוכנו,
כמו שאני חוויתי על גופי, נשמתי ומוחי,
לא יהיה אור באף-מקום,
והעולם יהיה נידון לכיליון.
אני עדיין מאמין שבכל זאת נצליח,
ונאיר את העולם,
אבל קודם אנחנו חייבים להאיר את עצמנו.

אנחנו עם קשה עורף,
אבל אני אופטימי למרות זאת.