New Stage - Go To Main Page

זר בן בלי בית
/
משל הזקן הצעיר

בלילה של יום הולדתי,
טבעת זהב שפעם הכנתי לוחצת לי על האצבע.
קטנה ממידותיי וגדולה עלי בו-זמנית,
אני מוצץ את האצבע הכואבת,
ומתעורר עם טעם של דם בפה.

צורף זקן הכין אותה אי-אז,
חרץ בה שבעה חריצים בשיניו.
הם לעולם לא יהיו שווים
את משקלם , גם לא בזהב.

כבדים ועבותים, הם מושכים אותי
אלייך, בלילה הזה האחרון בשנה,
ובשנתי אחרון החלומות, ובחלום
אחרון המראות,  ובמראה

הדם ניגר מפי בין שיניי
אני עקוד על מזבח
בשבעת חוטי זהב
והיכן רחמי הטבעת עכשיו ?

ומי ייתן זרעי רב ככוכב.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 17/5/20 14:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
זר בן בלי בית

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה