בלילה של יום הולדתי,
טבעת זהב שפעם הכנתי לוחצת לי על האצבע.
קטנה ממידותיי וגדולה עלי בו-זמנית,
אני מוצץ את האצבע הכואבת,
ומתעורר עם טעם של דם בפה.
צורף זקן הכין אותה אי-אז,
חרץ בה שבעה חריצים בשיניו.
הם לעולם לא יהיו שווים
את משקלם , גם לא בזהב.
כבדים ועבותים, הם מושכים אותי
אלייך, בלילה הזה האחרון בשנה,
ובשנתי אחרון החלומות, ובחלום
אחרון המראות, ובמראה
הדם ניגר מפי בין שיניי
אני עקוד על מזבח
בשבעת חוטי זהב
והיכן רחמי הטבעת עכשיו ?
ומי ייתן זרעי רב ככוכב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.