כל יום הוא מסדר גפרורים בצורת פירמידה
הוא יושב אל השולחן ומדביק בזהירות גפרור לגפרור
ככל שהפירמידה תגבה - כך תגבה גם הלהבה,
כשראשי הגפרורים יידלקו בזה אחר זה

הוא אוהב את השחקנית ששיחקה את הארלי קווין
בסרט "יחידת המתאבדים"
הוא ראה תמונות וגיפים שלה מסרטים אחרים,
וקצת צילומים,
וראה סרט בו היא משחקת מחליקה על הקרח
הוא אוהב אותה כי היא נראית שפויה לגמרי,
שבסך הכול משחקת,
אבל היא כאדם מטורפת על כל הראש,
הוא יכול לראות, הוא מזהה מטורפים מקילומטרים

הוא מזהה מטורפים מקילומטרים כי הוא עצמו מטורף,
ומעולם לא נתקל באדם שפוי
יש כאלה שיש להם כללי אופי, עקרונות והתנהגות
ששומרים עליהם במסגרת של שפיות יחסית,
אבל דחיפה קטנה, כמו שג'וקר אומר בסרט "האביר האפל",
והם יתג'ננו כמו פירמידה של ערימת קלפים
שקורסת ברגע אחד

כי כל העולם כולו גשר צר מאוד,
ואי-אפשר שלא ליפול

עדיף להיות מטורף סתם,
במקום מטורף מרושע שמעמיד פני שפוי
ועושה הכול כדי להאכיל את האגו שלו,
ולצבור כסף, כוח, כבוד ומעמד,
ובעצם עמדה בה הוא יוכל
לשלוט ולשחק בגורלות של אנשים אחרים

אנשים שמשחקים בגורלות של אנשים אחרים -
צריכים למות
זה לא עונש, אלא טיהור האווירה מאוויר רע,
ואולי בגלגול הבא הם ילמדו משהו על משהו.

אבל השחקנית צנועה באופייה וחסרת אגו,
ויש מסוממים על סמים קשים
שהם יותר שפויים בבסיס קיומם
מאנשים נקיים
גם אם האנשים הנקיים לא צורחים ברחובות

פשוט המסוממים הגיעו לדרגת ייאוש וסחי,
והם מקוננים על גורלם המר.

כולם כל הזמן מדברים על החיים
כולם כל הזמן שרים על החיים
כולם כל הזמן מספרים על החיים
כולם כל הזמן חושבים על החיים

אבל מה יש בחיים לתהות עליהם כל-כך הרבה?
השאלה מה זה הדבר הזה
למה הם ככה, ובעיקר בשביל מה.