הדירה הקטנה שבה היא גרה מסתכמת בחדר אחד, פרוזדור צר ומוחשך
שבסופו יש מטבחון קטן ושירותים צפופים.
החדר שבו שהינו מואר ונעים
היא שואלת אם ארצה לשתות משהו
"כן אשמח מאוד אני עונה"
"מה תשתה שואלת במנגינה"
"מה שאת מכינה לעצמך .."
"הכנסת ספה חדשה ?"
"כן",
"מוסיף הרבה חן לחדר"
"תודה"
מסוף המסדרון קולה נשמע עמום ככל שהתרחקה לכיוון המטבחון
"תשב עליה היא גם נוחה"
אני מתיישב ושוקע בתוכה בנינוחות
"אני מנצלת אותך להקשבה בזמן שאתה נח לך"
קולה המהדהד מהמסדרון הולך ומתחזק ונשמע יותר ברור ככל שהיא
מתקדמת
"אולי תעזור לי לעשות סדר"
עכשיו הייתה קרובה לאוזני
"אבל אם לא מתאים לך אני אבין"
"אולי בכלל מה שאני אומר  יגרום לך לסלוד ממני ממש ואולי לא
תרצה לדבר  איתי - אבין גם את זה".
הדברים נאמרו מהר ובחדות כאילו חששה שאעצור אותה תוך כדי
דיבור
"את יודעת שתמיד שמח לשוחח אתך את נשמע דרמטית מדי הכל
בסדר..?"
כל פעם אני  מופתעת מחדש ממה שיוצא ממני בהקשר של המשפחה,
את יודעת זה קורה במשפחות הכי טובות אמרתי בספונטניות קלישאית
אני חושבת שאצלי זה שונה תכף תבין
טוב ,אני מקשיב
תרצה סוכר נוסף?
לא, תודה אני חייב להוריד מכמויות הסוכר
התיישבה מולי קרוב והשמיעה אנחה
איך אתחיל?.. יש בי המון כעס אדישות נטירה על דברים שקרו מזמן
ושאני לא מוכנה לשכוח
"הלא מוכנה" הזה כי לכאורה אני משלמת 'מחירים' בחיים האלו -
במי שנהייתי
ברור לי שזה המפגש בין רגישות היתר שלי למציאות שיצרה כזו סוג
של נפיצות
ברור לי שדברים יכלו להיות יותר גרועים ואל לי לבכות על כך.
אני שומע שאת נסערת מאוד את רוצה לספר לי מה קורה?
הנחתי את הכוס לידי
ואחזתי ברכות את פניה מנסה למקד אותה
והיא משפילה מבט קמה ופונה לקצה השני של החדר
לגמתי מהתה
"המתיקות בסדר גמור תודה"
אתה מתחיל להפנים כמויות מופחתות של סוכר יפה
בזכותך..
איך אומר זאת ,אני אנסה להתחיל מהתחלה,
חזרה לעצמה מהר והתיישבה שוב מולי
אותי לימדו שה "הכבד את אביך ואת אמך" תופס מקום מאוד משמעותי
וחזק, שנים הלכתי עם זה שאסור לקטר ואסור לכעוס וצריך לעשות כל
מה שמבקשים ממך ולקחתי אחריות מאוד גדולה על עצמי עד גיל 20
בגיל מאוד מוקדם מאסתי בהתנהלות של אבי אבל אסור היה לבטא את
זה החוצה, אפשר אפילו להגיד שהתנהלות זו היא העיקרית בגורמים
שמשפיעים עלי לא לרצות משפחה זוגיות
ילדים וכו'
משהו שדיברנו עליו לא מעט
"נכון, לא תמיד הסכמנו לגביו"
"לא נפתח את זה כעת", נשמעה די החלטית נחושה להמשיך במונולוג
שלה.
זה ..משהו שהחלטתי עליו בגיל צעיר מאוד החלטה מאוד חזקה שאני
לא רואה בעצמי רצון לשחרר אותה. לפעמים יש תחושה של
אינפנטיליות איך הילדה הזו יכלה להחליט עלי, אני לקחתי מזמן את
האחריות על ההחלטה הזו ולא מאשימה אבל עדיין יש בי כעס, נשמע
כאילו אני סותרת את עצמי פה, יכול להיות.
האחריות הזו באופן מסוים משאירה אותי כבולה שאם יהיה צורך
יעזרו בי אני מאוד רוצה ליישם אבל שבויה.
בשלב מסוים הבנתי שאני לא מצליחה לשחרר את הכעס רק בדיבור
ובכתיבה והלכתי לכל מי שחשבתי שיכול לעזור בין אם לבד ובין  עם
אימי או חברה .
יש בי משיכה לנסתר לא שיש לי יכולות אבל יש בי משיכה, אם אנשים
מטיילים בכל מיני מקומות לחפש את עצמם אני עשיתי את זה אצל כל
מיני "מומחים" מתקשרות, רב אחד, קונדליני יוגה, פסיכולוגים
פרטני ובקבוצה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, כירולוגיה, אימון
-וגם הייתה קבלה כמו שאתה יודע, לאחרונה שיאצו ויוגה וזה עוד
בלי כל הרבנים שאימא שלי הלכה בנפרד .
אגב  הרב חשב שאני יתומה מרוב שהדחקתי את הוריי "אני פשוט
נוראית ממש",
אחים שלי סובלים מההתנשאות שלי.
כשהייתי נערה לא הייתי יושבת לידם  זה בעיקר ליד ההורים שלי
באוטובוס - היום זה השתנה אני חוששת שאני זו שמביישת אותם.
המשפחה שלי הם אנשים מאוד רגשניים שמחים בקולניות כועסים
בקולניות מביעים דעותיהם בקולניות "כפרה", "נשמה", "חיים"
וכו.. אותי זה מרתיע .
גם יש בי כעס על שההורים שלי לא מצליחים לעמוד מול האחים שלהם
והרבה פעמים הרגשתי בצד "המסכן" שכולם רבים איתם והזדהיתי
כמובן עם ההורים ולא עם אחיהם. אני נטרלתי ממני לגמרי את כל
משפחתי המורחבת, מלבד שם משפחה ומראה דומה שממנו אני גם סולדת
אין קשר.
יש לי כנראה מלא תירוצים, בדידות ופחדים ומבחינה רגשית אולי
מעורבות יתר אבל גם יש לי נפרדות כל החלטה שאני מקיימת בחיי
היא שלי. זה אולי עצוב אבל אין לי כל כך עם מי להתייעץ.
עכשיו כבר כמעט 3 חודשים שאני לא נמצאת בטיפול. החלטתי להפסיק
כי ראיתי שאני לא מתקדמת. ומאז נפתחו בפניי עוד גילויים
"נשימתיים" וקיבלתי מסרים ברורים שעלי להתעסק בנשמה.
ברורים הם נסיבתיים - ברכה ליומולדת ההתעסקות ביוגה - אני
מצליחה לראות שרשראות נסיבתיות בחיים שלי - דבר מוביל לדבר שום
דבר לא קורה סתם.
אני יכולה לדבר  על עצמי עוד ועוד ...
אני מכירה אותי את עצמי מכל כיוון אפשרי מלבד האותנטי
אז אני צריכה ללמוד על עצמי בכיוון הנשמתי
כי הכעס הזה שאני לא יכולה להפסיק אותו במישור הזה התחיל
איפשהו
שלא לדבר על הכעס על עצמי הוא הכי חזק יותר מעליהם
איתם אני יותר סובלנית  רק שתדע מה שאני מספרת  לך זה אחרי
שהתעדנתי בתחושה אליהם והם ביחס ליצור הזה שהוא הבת שלהם
מגיבים יחסית בסדר.
אתה יודע שבבחירות האחרונות לכנסת הרגשתי כל כך לא בנוח לספר
להם למי הצבעתי כי ידעתי שזו תהיה בעיקר תגובה של זלזול.
הסתבכתי פה .
הבסיס של ההתעסקות זה כדי להבין אם יש משהו נוסף פה בעולם וזה
סוג של "הוכחה" בשבילי ,אני מרגישה דבילית ומפונקת שזה הנושאים
שמעסיקים אותי. מפונקת ברמות מטורפות.
אני לא מקטרת על החבילה שלי. חס ושלום וחלילה וחס. באמת שלא.
ברור לי שסיפור חייהם של הוריי לא פשוט. ואני כן מרגישה כלפיהם
משהו. אני לא ארים עליהם את קולי ולא אקלל. ואעבוד על עצמי
להפגין כבוד בפומבי וגם כזה פנימי, להיות אמפתית לסיפור שלהם
אבל השקעתי את עצמי כל כך ושקעתי הרבה שנים ובחלק אחר ניתקתי
את עצמי מלברר את זה והנה אחרי 13 שנים אני מנסה לברר ולרפא.
אתה עדיין מקשיב לי ? טוב אני אפסיק כאן אחרת נמשיך כאן כל
הלילה
אין לי בעיה שנמשיך כל הלילה נעים לי פה נעים לי בחדר הזה משהו
בו נותן לי הרגשת נוחות לא יודע להסביר
אולי בכל זאת האוטנטיות שלך שאת טוענת שלא קיימת  מאוד מקרבת
אותי ונותנת לי להרגיש נוח
אחזתי בידה והובלתי אותה לספה לידי
מעבר לזה את ממש נותנת לי מקום של מומחה וזה מחניף מאוד אין לי
ממש הרבה מה להגיד אבל אני יודע להקשיב וזה גם משהו.
תניחי את הראש כאן כן
אפשר ללטף אותך ...
רק את השיער ככה תרגישי גם את הנעימות שאני חש.
וואו.. זה המון אני רוצה להגיד לך שאת קולחת ורהוטה שהרבה זמן
לא שמעתי
איפה שמרת את כל זה?
בבטן אתה יודע...
אני פשוט לא יודע ממש מאיפה להתחיל ואני מנסה לחשוב במציאות
הנוכחית שלך מה הדבר הנכון לעשות ואיך אפשר להתמודד בצורה
הטובה בנסיבות הקיימות שיביאו בסופו של להשלמה כמה מתנשא מצדי
אני מצטער שאני לא מודע לחלק הזה של חייך וכפי שאת מתארת את
עוברת התמודדות נפשית לא פשוטה
אני מניח שאני לא מחדש כלום וכל המרפאים שאיתם היית ניסו
בדרכים כאלה או אחרות לנסות לעזור לך.
את יודעת יש לי פרקטיקה שאולה נכון לומר שעובדת כלומר עבדה
אצלי בסיטואציות שונות
אני אפרוש אותה לפנייך אני חושב שכדאי שתשמעי למרות היגיעה
הגדולה
למען האמת זו עבודת חיים והיא נכונה תמיד.
איך אתחיל...
בואי נצא מנקודת הנחה שאת ההורים שלך או את הסובבים אותך לא
תוכלי לשנות
מן הסתם זה משהו שלא ניתן יהיה לבצע גם בגלל כמות האנשים גם
מבחינה מנטלית גם מבחינת גיל ההורים ועוד הרבה דברים אני מניח
שתגיעי למסקנה שהדבר לא ניתן במציאות הקיימת שלא תביני אותי לא
נכון אני מאמין שאפשר שכל אדם יכול להשתנות.
מן הסתם האפשרות היחידה שעומדת היא לבצע שינוי פנימי  שזה לא
חידוש גדול מבחינתך
את יודעת שאני מאוד אבל מאוד מחבב אותך
ואם יש משהו שאני יכול לעזור אעשה זאת בשמחה
שוב ,מאוד מתנשא מצדי
אולי פשוט נתחבק כולנו מורכבים ומתוסבכים בצורה כזו או אחרת
המורכבות הזו היא חלק מהאישיות שלנו
חלק גדול מהריפוי העצמי הוא רק להיות במודעות שזה קיים ולהכיל
אותה
אני חייב את שיתוף הפעולה מעבר להקשבה שלך
אז בואי ננסה רוצה?
נעים מה שאתה עושה לי בשיער..
יש בך משהו שדורש פינוק כל הזמן.
כזו אני נכון..
את צריכה להבין את  העובדה שהעולם הוא מראה.
איפה שאת נמצאת וחיה זה הבסיס שלך להתפתחות זו תהיה אקסיומה
בשבילך ואת צריכה להפנים את זה.
הדברים שאת רואה וחווה במשפחה ומחוצה לה ובכלל דברים  שקורים
דווקא לך הם השתקפות של מציאות מחשבתית פנימית שתופסת צורה
ומתבטאת בעולמך החיצוני.
כך שבכל אדם ובכל מקום שאליו את הולכת את פוגשת בעצם שוב ושוב
את עצמך.
התכונות הטובות והנעלות שאת מזהה באנשים אחרים - נמצאות אצלך
ושייכות גם לך ויש לך הרבה כאלה אני יודע שיש בך אצילות נפש
הקשבה רצון לעזור יש בך גם תעוזה ויוזמה ועוד הרבה שאת תצטרכי
למצוא למפות ולחדד.
אך מצד שני, גם החסרונות והבעיות שאת מזהה אצל אחרים הם
השתקפות של מה שנמצא אצלך.
חוק המשיכה פועל לפי העיקרון של  דומה - מושך - דומה ולכן
האנרגיה הפנימית שלך מושכת את האנרגיה הדומה הזאת אלייך שוב
ושוב.
מה שחיובי בזה הוא שהחיים פועלים במישור של צמיחה והתפתחות
ולכן הם דואגים שכל הזמן נזהה את אותן בעיות שקיימות בנו אצל
האחרים בכדי שנפתור אותן ונתפתח הלאה לממד גבוה יותר.
בואי ננסה למפות את הדברים...
בואי נשתה עוד משהו חם אולי תה צמחים ,כן רעיון טוב
שוב נעלמה במסדרון כשקולה נבלע בקירות
רעש הקומקום נשמע ברתיחתו צליל צורם
אני לא שמה סוכר תנסה בלי הפעם
טוב, אני מרים את קולי
ריח התה הגיע לאפי
מריח טוב ,תקשיבי..
את צריכה לשנות את המחשבות שמחפשות כל הזמן את החסרונות
והבעיות שקיימות באנשים אחרים מן הסתם יהיו אלה המשפחה אפשר
שכל הסובבים אותך.
הדבר שאת צריכה לבצע הוא פעולה הפוכה והיא לשנות את הגורם
לחסרון ולתחושה הפנימית שלך,
כשאת מזהה בעיה שוב ושוב אצל אחרים את יוצרת אותה שוב ושוב
אצלך.
כשהגורם הפנימי ישתנה  המציאות החיצונית אם תרצי המראה תשתנה
בהתאם.
בכל פעם שאת תופסת את עצמך מעבירה ביקורת על מישהו תשני את
הביקורת לחיובית ותאחלי בלב שיצליח, זה משחק פנימי בינך לבין
עצמך שהמנצח או המפסיד בו הוא את
תמיד תחליטי שאת רוצה לנצח
את צריכה להאמין במאה אחוז שאת יכולה להשתנות זוכרת את המבחן
שעשיתי לך?

זה אולי נשמע טוב אבל זה לא פשוט
מאידך אין דבר העומד בפני הרצון.
מקווה שלא הבהלתי אותך לגבי מינויך למורה כמה מתנשא מצדי
למנות...
אנחנו מאוד צנועים מסתבר חייכתי לעברה...
אמרתי לך זה מחמיא לי מאוד
הפנים שלך מאוד נעימות
חבק אותי חזק אני רוצה להרגיש אותך קרוב
בסדר ככה ..
כן נעים
את צריכה להעלות את הדברים על נייר כמה שזה נשמע מוזר
דיברתי קרוב לאוזנה
נראה לי שזה לא פשוט להעלות על הדף חיים שלמים לצמצם אותם לכדי
שורה
קולה נשמע רועד מעט ולחלוחית זלגה מעינה
נכון, אבל לפעמים שפורטים ככה אפשר להתייחס ולכמת דברים אפילו
רוחניים
הרעיון בכתיבה הזו היא לכתוב את הבעיות באופן אינטואיטיבי ללא
הפעלת רגש ושכל, לאחר שהבעיה מונחת לנסות להגיע לשורש ,פה יש
עניין להתבונן יותר לעומק בדרך כלל התופעה או הבעיה אינה ברורה
ולמעשה אם בודקים לעומק מגלים שזה משהו אחר  שמניע
אל תיבהלי ותתייאשי בגלל שאני מנסה למקד אותך יותר ויותר זאת
העבודה והיגיעה
אני רק רוצה לעצום עיניים עכשיו
אנחנו יכולים להישאר שום דבר לא בוער
בהנחה שאת לא רומזת שאת רוצה להישאר לבד
לא לא ..רוצה שתישאר נעים לי אתך..
אני מאוד רוצה להאמין שאצליח להשתנות ויש לי הרבה מאוד עבודה
לעשות
אתמול המורה ליוגה אמרה לי דבר חשוב שצריך לעבוד על המודעות
במקום טוב רע להתייחס אל הדברים כמועיל לא מועיל למשל כעס יכול
להיות מועיל בפעם מסוימת ופעם לא ומשום מה זה מתחבר לי למה
ששמעתי על המידות שההפך מענווה הוא לא גאווה אלא ענוה במידה
הנכונה הדברים תלויי סיטואציה
זה בסדר שהלבשתי עליך תפקיד של מורה?

ספר לי מה שלומך? אני חוששת שאולי אני שואבת ממך אנרגיות ואני
רוצה לתת לך גם משהו בחזרה להטעין אותך בטוב ...