בסורגים אי-אפשר לראות שום-דבר
זה אתה בתוך תא הכלא,
והסורגים אומרים שאתה אסיר
הגשם יורד, הסורגים רטובים,
והם חוצים כולם את החלון מלמעלה למטה
הם עבים כמו זרוע של תינוק,
וניסית לנסר אותם, ולא הצלחת
המסוריות שברו את שיניהן

גשם יורד על הגג,
וגם אם תצליח לצאת מהתא,
לא תצליח לצאת ממתקן הכלא
מחוץ לחלון נמצאת החצר,
והיא מגודרת ושמורה גם היא,
עם סוהרים חמושים
החומה גבוהה, הגדרות מחושמלות,
יש מצלמות, והסוהרים לא מהססים לירות
במרומי מגדל השמירה עיניהם רואות הכול,
גם את צבע המסטיק שאתה לועס בחצר

נותנים לך אוכל
האוכל פשוט, אבל הוא טוב
הוא מזין וטעים, לפחות זה
והוא גם נקי, לפחות כך נראה
נותנים לך מיץ, לא מים
לא מפנקים אותך בבירה
אבל נותנים לך מיץ, לא מים
לא מפנקים אותך בקפה
בבוקר אתה יכול לשתות חלב חם,
אם בא לך
עם קינמון וסוכר
בערב אתה יכול לאכול שני ביצים קשות,
אם בא לך
לחם, גבינות, ירקות ויוגורט
פעם בחודש אתה יכול לקבל מכתבים,
אם בא לך
שהגיעו במרוצת החודש
הסוהרים עברו עליהם, וחלקם מצונזרים
פעם בשלושה חודשים אתה יכול לקבל מבקר,
בתא המבקרים,
למשך עשר דקות
ביניכם יש זכוכית עבה,
ואתם מדברים דרך טלפון משני צידי הזגוגית

פעם בשנה למשך חורף שלם, יורד גשם,
וזה הבורא אחראי
אתה רואה את המים מתאספים משמיים לשלוליות בחצר
אתה תוהה מה אנשים רגילים עושים ביום קר שכזה

אין רדיו, אין טלוויזיה, אין טלפון, אין מחשב ואינטרנט,
רק ספרים אם תרצה
ועיתונים, כמה שאתה תרצה
אפילו עלוני סקס אם תרצה לעשות ביד

אתה יכול לכתוב, אם תרצה
יתנו לך כמה דפים ועטים שתרצה
אבל לבסוף כל מה שכתבת ייקחו,
ולא יחזירו לעולם

אתה לא יכול לתלות תמונות או פוסטרים על הקירות
אפילו לא צילומים
גם לא שרבוטים שלך מצוירים או כתובים
מאחורי כל משהו תלוי,
עלול להסתתר משהו

הדבר היחיד שאתה יכול לעשות בלי הגבלה,
כמה שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה,
הוא לחשוב
תחשוב שנה, תחשוב שנתיים,
תחשוב עשרים שנה או חמישים
לאף-אחד לא אכפת מה עובר לך בראש

וכשתצא מ-פה אתה תלך לשדה
תעמוד באמצע השדה, תחת שמיים,
ותשתין בחופשיות על השדה
זה כל מה שאתה רוצה
זה כל מה שמחזיק אותך חי
להיות חופשי להשתין באמצע השדה,
כל שדה.