היא לא רוצה שאכתוב לה יותר שירים,
רק שאגיד לה מה שבא לי בפנים.
כי נמאס לה מגברים שמשקרים,
ואין לה כוח לצביעות של מבוגרים.
היכן התום, היכן החום,
איפה הלב, ומה עם האופי.
פעם היא הייתה רכה כמו מרשמלו,
היום היא קשה כמו טופי.
בטעם מר. בצבע שחור.
מי בכלל רוצה לטעום.
היא מתקדמת, רק לאחור.
במקום עתיד יש תהום.
היא לא רוצה שאכתוב לה יותר שקרים,
רק שאשתוק ואלטף את הפנים.
כי נמאס לה משקרים שמתגברים,
ואין לה כוח לבגרות של צבועים.
היכן הלכת, לאן ברחת.
מתי תוכלי לשוב,
פעם ראיתי אותך באמת.
הראי פנייך שוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.