התדר מכוון על התחנה הנכונה
הכול בסדר בממלכת המשועממים
אפילו הילדון השמנמון כבר לא בעננים
הוא בעניינים

שמחות קטנות ושמחות גדולות
נפרשות על פני כל השדות
יש מי שרואה בזה חסד
יש מי שרואה בזה צרה

העננים הנמוכים שפשטו על הבתים שלנו,
גירשו את העורבים,
וגרמו לרטיבות בגגות הרעפים
עכשיו אין מים חמים
גם לא מים קרים
גם לא פושרים
אין מים בכלל

אולי זה אומר משהו,
אני לא יודע
אבל אנחנו לא בודקים דרך לכאן או לכאן
כאילו אנחנו מרימים את השמש ומורידים אותה,
כל בוקר, כל ערב
לא ולא, זה לא כך,
שמש כמנהגה נוהגת,
וכך כל העולם

אתם חושבים שיש בזה משהו מוזר?
לא יודע, לא יודע מה אתם חושבים,
אבל שמעתי דברים מוזרים מאלה,
שהתבררו כנכונים
לכן אני לא מופתע כל-כך,
לגלות תיבת מידע בסלון שלי,
ואנשים מציגים בחלון שלי
לפתוח כפתור בקופסה ולשמוע צלילים
או לדבר עם מישהו שנמצא רחוק דרך אפרכסת

אם היו חלליות בימי קדם,
אף-אחד לא מדבר על זה יותר מדי
זה לא שייך לנו,
זה לא נוגע לנו,
ונשאיר את נפלאות הבורא - לבורא,
כל עוד אנחנו עושים את שלנו

אז מה יצא מזה?
קמצוץ חול, זה הכול
אולי איזו תובנה משעשעת
או תמיהה מהולה בכעס
אבל מה נשאר לעשות בארץ הזו בה הכול נעשה?
רק צריך לסדר את אבני הלגו מחדש
לצבוע את התמונה,
לשייף זוויות
אנחנו מדברים ואנשים לא שומעים,
איך זה יכול להיות?

אני זוכר את פריז
היא הראתה לי הרבה דברים
כמו יהלומים ופנינים על חוטים
אורות זהב זוהרים ברחובות החשוכים

לא הייתי שם לשכב שם
כשבאו הנערות מהעיר התחתית
והפשילו את תחתוניהן
מזמינות אותי להיכנס

מעדתי על פחית בירה
ברכי זבה דם
שמעו אותי יושבי העיר
סגרו לבם

באתי זה הרחובה
איפה שהשמש שוקעה
וראיתי אותך הולכה
כמו ציפור חסרה דאגה
למקום בו אין דרך חזרה

אורות זהב בחלונות
אני פושט בגדים
אני פושט ריחות פאבים
מתכסה בעלילותיהן של הפוחזות

גם שם הייתי כשבאו לקחת אותי
מארצות הקור אל חלוני
לספר את הדברים ששכחתי
להזכיר לי את שמי

אבל לא הייתה בי מלכודת
רק זכר הזיית סמים נשגבת
רוח וגשם היכוני בלי די
הלכתי לביתי בשקט.

איי רממבר...
איי רממבר פאריס אין דה סאמר
בלונדס גירלס לירן מי טו פליי
איי רמממבר...
איי רממבר האו דיי היט מי
לייק פודינג אין הא ספון

היט ואז סו אקסייטנט
לייק ריינבו אין דה סקיי
איי היט דהיר לאנץ'
דהי היט מי.