ראיתי אותך
כה יפה היית לי בחלוקך הלבן
נענית לדחף תשוקתי והאכלת אותי
פירורי שוקולד מבין האצבעות שלך

רציתי אתך ללכת
רציתי להיות כלב שלך
אבל את ראית בי אדם, דפוק אמנם
הבטת לי עמוק בעיניים, ואמרת
"אתה אדם"

עברתי הרבה גלגולים
את חלקם אני זוכר
עברתי הרבה השפלות ואלימות,
וגם גרמתי הרבה השפלות ואלימות,
בגלגולים שונים
עשיתי דברים של צדק וחסד,
וגם של חטא ושנאה
אבל אף-אישה, אף-אישה מעולם
לא קראה לי "אדם"

תמיד רציתי להיות אדם
עוד כשהייתי דולפין
עוד כשהייתי חרק
עוד כשהייתי דרדר בשדות דשא

תמיד רציתי להיות אדם
עוד כשהייתי נוזלים
עוד כשהייתי חיידק
עוד כשהייתי אבן חצץ קטנה

ובפעם הראשונה קראת לי אדם
את שהשגת את נפלאות הבורא
את שנשמתך השתוותה עם הבורא,
ודרך עיניו ראית את כל העולמות

תמיד רציתי להיות אדם
כדי להכיר אחת כמוך
שאומרת שאני ראוי,
ומה שקרה - לא באשמתי
שמוחלת לי על הכול,
ומשבחת אותי על הדרך

ואז את באת
אכסניה שני כוכבים באיזו עיר נידחת
אני יושב שיכור, לוגם בירה
וצופה בסרט "ג'וקר"
שעת לילה מאוחרת,
או אולי בוקר מוקדמת
הציפורים לא התעוררו עדיין
את דופקת אצלי בדלת,
ומבקשת אדם להיות אתו,
כי בודד לך ועצוב,
ואת מבקשת חברה

אני לא אדם, אמרתי לך,
אחרי שדיברנו והשתעשענו
ואת הבטת עמוק ישר לעיניי
ואמרת "אתה אדם, אני רואה,
אל תשכח אף-פעם,
כי לעולם לא תחדל להיות אדם,
מהנקודה בה הנשמה שלך הגיעה"

ראיתי אותך באור שונה
ראיתי שעברת דרך
את ראית את הדרך שלי,
והיכן אני עכשיו
את ידעת כל צערי וכל מאבקי,
להתפתח מאבן לאדם
ואמרת "אתה אדם עכשיו,
אפשר לנוח ולהירגע,
חצי דרך הושלמה."

זו לא חצי דרך,
היא הרבה פחות,
אבל היא הכי קשה
כי לפני שאדם - אדם,
הוא נתון כולו לגחמות
ועכשיו יש לי אפשרות לבחור,
ולצמוח כמו שתמיד רציתי
ללא שליטה מוחלטת של כוח עליון,
שמניע אותי כמו אבק ברוח.