[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לא ידעתי שאפשר להתגעגע לשערות על הרצפה
כל פעם שהייתי לוקחת את המטאטא ועוברת איתו על רצפת החדר
והסלון,
אוספת איתו שובל של שאריות מהלילה שלפני,
הייתי חושבת על כמה זה מתיש לטאטא כל יום וכמה בא לי יום אחד
לראות את הרצפה שלי נקייה, בלי עדויות לנשירה.
ובכל יום מחדש, הייתי מתעוררת ומסתכלת עליהן - נחות על הכרית,
על השיש ליד כיור האמבטיה, מתחת לשולחן האוכל..
ולא חשבתי שיגיע היום בו ימים שלמים המטאטא שלי יהיה נקי..
היום שבו לא יהיו שאריות בכל הבית שיזכירו את הלילה שלפני ואת
אלו שהיו לפניו..
לא חשבתי שאתגעגע לאסוף פיסות של זיכרון מהרצפה.
ועכשיו,
הרצפה נקייה, הסדינים מתוחים והמטאטא חסר תועלת.
כי אין מה לאסוף..
כי אין שאריות..
מי ידע שאפשר להתגעגע לשערות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה לא יגמר אם
לא תספר.




ילד שאבא שלו
מקריא לו סיפור
באיטיות מטורפת.


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/5/20 18:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאייה וייס

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה